שלפוחית השתן הינה איבר שרירי האחראי על אחסון ואגירת נוזל השתן. הלחץ שנוצר כתוצאה מהצטברות הנוזלים על דפנות השרירי יוצר את הדחף להטיל שתן.
אצל נשים, הקיר הקדמי של הנרתיק תומך בשלפוחית השתן ותורם ליציבות האנטומית של האיברים. קיר זה נחלש או נרפא עם הגיל. מאמץ גופני משמעותי הנוצר בעקבות לידה, יכול לפגוע בחלק זה של קיר הנרתיק.
במקרים חמורים, שלפוחית השתן נוטה לצנוח, כלומר מאבדת את תמיכתה וסוטה ממקומה. צניחת שלפוחית השתן מלווה בקושי במתן שתן, אי נוחות, ובריחת שתן הנגרמת על ידי התעטשות, שיעול, מאמץ ועוד.
צניחת שלפוחית השתן מסווגת למספר דרגות בהתאם לרמת הצניחה:
• דרגה 1 (קלה): רק חלק קטן משלפוחית השתן משתפל לתוך הנרתיק.
• דרגה 2 (מתונה): שלפוחית השתן משתפלת די עד כדי הגעתה לפתח הנרתיק.
• דרגה 3 (חמורה): שלפוחית השתן בולטת החוצה דרך פתח הנרתיק.
• דרגה 4 (מלאה): שלפוחית השתן בולטת במלואה מחוץ לנרתיק. דרגה זו מזוהה בדרך כלל עם צורות אחרות של צניחת איברים באזור האגן כמו צניחת רחם ועוד.
מהם הגורמים לצניחת שלפוחית השתן?
צניחת שלפוחית השתן הינה תופעה נפוצה הנקשרת לגיל המעבר. לפני גיל המעבר, גוף האישה מייצר אסטרוגן, הורמון אשר מסייע בשמירה על תפקוד השרירים הפועלים לחיזוק הנרתיק. ייצור האסטרוגן בגוף פוסק בגיל המעבר, דבר המוביל לריפיון השרירים.
כמו כן, שינויים פיזיולוגיים המתרחשים בלידה משפיעים על תפקוד תקין של שלפוחית השתן. תהליך הלידה יוצר לחץ על רקמות הנרתיק והשרירים, אשר אחראיים על תמיכה בשלפוחית. גורם נוסף הינו מאמץ גופני מוגבר תוך כדי הרמת חפצים כבדים, מאמץ בעת פעולת מעיים, שיעול כרוני או עצירות אשר עלולה לגרום לנזק לשרירי רצפת האגן.
תסמינים
התסמינים הראשונים שבהן נשים רבות נתקלות הם הופעת בליטות רקמה מחוץ לנרתיק, תחושה המתוארת ככדור.
תסמינים אחרים המתוארים עשויים להיות תחושת אי נוחות או הופעת כאב באזור האגן והירכיים, בליטת רקמות ולעיתים אף דימום קל, קושי במתן שתן, ריקון בלתי מלא של השלפוחית לאחר הטלת השתן, בריחת או דליפת שתן, תופעה נפוצה בעת התעטשות, שיעול או מאמץ גופני.
סימנים נוספים היכולים להעיד על התופעה הם דלקות תכופות בשלפוחית השתן, כאבים בעת קיום יחסי מין וכאבי גב תחתון. חלק מהנשים אינם חוות את התסמינים בדרגה הראשונה של צניחת שלפוחית.
דרכי אבחון
בדיקה גיניקולוגית פשוטה יכולה לאשר את האבחנה וזאת באמצעות מישוש גוש קטן בנרתיק. במקרים פחות מובהקים, הרופא עשוי להעריך את נפח השתן לאחר התרוקנות, כדי לשלול סיבות לאי נקיטת שתן.
בדיקה אבחנתית נוספת נעשית באמצעות בדיקת ולסלווה, המתוארת כבדיקת מאמץ נשיפתי. צילומי רנטגן מסייעים לרופא לקבוע את הצורה האנטומית של שלפוחית השתן ולאתר לעיתים אף את הגורם האחראי והמשפיעה על הקושי להטלת שתן.
לאחר האבחון, הרופא צפוי לבצע בדיקות שמטרתן לבחון את התפקוד העצבי, השרירי, ועוצמת זרם השתן כדי לבחור את הטיפול המתאים. בדיקה אורודינמית מבתצעת בעת הצורך.
טיפול בציסטוצלה
צניחה בדרגה קלה אשר אינה מלווה בכאב אינה מצריכה טיפול רפואי או ניתוח. אולם, נשים אלה צריכות להמנע ממאמץ גופני והרמת חפצים כבדים. במקרים חמורים יותר הטיפול מתחלק לשני חלקים. טיפולי פיזיותרפיה המשמשים לשיקום שרירי רצפת האגן באמצעות ביופידבק ותרגילים מותאמים. במקרים חמורים תדרש התערבות כירורגית במסגרת ניתוחים לתיקון שרירי רצפת האגן.
כיום מנתחים בוחרים להחדיר חומרים סינטטיים או ביולוגיים כתחליף לרקמות הרפויות באגן לצורך חיזוק ומיקום האיברים מחדש.
>
