פגיעת ראש היא טראומה פיזית שבה הראש נחבל. אמנם לא בכל מקרה של פגיעת ראש מתרחשת גם פגיעה במוח, אך לעתים קרובות הנפגע סובל בעקבות פגיעת הראש מזעזוע מוח. רבים לא יודעים זאת, אבל פגיעת ראש היא הגורם המוביל ברשימת גורמי המוות כתוצאה מטראומה.
פגיעה זו עשויה להתרחש בכל גיל, אך היא שכיחה בקרב מבוגרים מעל גיל 65, בקרב בני נוער בסוף שנות העשרה ובתינוקות ופעוטות עד גיל ארבע.
ב-49% מפגיעות הראש המורכבות, ניתן לאבחן גם פגיעה מערכתית אחת לפחות. השכיחות ביותר הן שברים בגפיים, חבלות בחזה, פגיעות בבטן ובעמוד השדרה.
שתי קבוצות פגיעות ראש – פגיעה מוקדית המתרחשת בחלק מסוים בלבד בראש ופגיעה מפושטת, הנפרשת לאורך שטח נרחב של הראש. בנוסף, נהוג לסווג את סוגי המקרים לשתי קבוצות: פגיעת ראש סגורה שבה אין שברים בגולגולת ולא נגרם נזק למוח ופגיעת ראש פתוחה שבה נוצר שבר בגולגולת או שחפץ כלשהו הצליח לחדור את הגולגולת.
מה הם הגורמים לפגיעת ראש?
הגורם המרכזי לפגיעת ראש בקרב מבוגרים מעל גיל שישים וחמש ובקרב תינוקות ופעוטות עד גיל ארבע הוא נפילה. אך בקרב בני נוער, הגורם המרכזי הוא תאונות דרכים. גורמים שכיחים נוספים לפגיעות ראש הם סוגי פגיעות בבית, וחבטות מכוונות בראש.
בנוסף, תאונות אופניים הן גורם שכיח מאוד לפגיעות ראש, במיוחד בקרב ילדים. בחמישים אחוזים ממקרי מוות בתאונת דרכים, פגיעת ראש היא גורם המוות ובמדינות מפותחות פגיעות ראש הן הגורם השכיח ביותר לתמותה מתחת לגיל ארבעים וחמש.
יש לציין כי בקרב קשישים, הגורם המרכזי לפגיעת ראש הוא נפילה שמתרחשת על רקע מחלה קודמת וכן חשוב לציין כי נפילות בקרב קשישים מתרחשות בנוסף על רקע ירידה בתפקוד של מערכת שיווי המשקל.
מה הם התסמינים של פגיעת ראש?
התסמינים כוללים זיהומים, עלייה בלחץ התוך גולגולתי, אפילפסיה (במקרה של חבלה תוך מוחית), חתכים בעור הקרקפת, זעזוע מוח, וחוסר הכרה. במקרים שבהם מתרחש גירוי של העצב התועה ייתכן כי בשלב הראשון יופיעו הקאות, אך במקרים החמורים ביותר תיתכן האטה בקצב פעימות הלב עד כדי מותו של הנפגע.
חבלות ראש חמורות מובילות לתגובה מטבולית הכוללת טכיפנאה, טכיקרדיה, עלייה בחום הגוף ויתר לחץ דם סיסטולי. המצב ההיפרדינמי מגביר את דלף הריאות, מגביר את קצב ותפוקת הלב ומעלה את צריכת החמצן ברקמות. במצבים אלו עשויות להתפתח הפרעות בקצב הלב ונמק שריר הלב.
כיצד מאבחנים פגיעת ראש?
האבחון מתחיל במיפוי התסמינים שמציג המטופל, בדיקת מצב ההכרה, בדיקת קרקעית העיניים, ובדיקת זיכרון. אחד המדדים החשובים ביותר המשמש להערכת מצב ההכרה של המטופל הוא מדד גלאזגו. מדד זה מעריך את המטופל לפי מספר קריטריונים קבועים כמו לדוגמה תגובת עין אופטימאלית, תגובה מילולית ועוד.
הסימנים המרמזים על תהליך תוך גולגולתי הדורש אבחון וטיפול בנפגעי ראש ללא סימנים של חסר נוירולוגי הם מצב בלבול קל עד חוסר יכולת למסור פרטים בנוגע לאירועים שהתרחשו לאחרונה, כאב ראש שהולך ומחמיר, חתכים נרחבים בגולגולת, פציעה בפנים המעידה על שבר בגולגולת, הקאות חוזרות, והפרעות קרישה.
במקרים אלו יש לבצע בדיקת CT מוח לפני שניתן יהיה לקבל החלטה על המשך הטיפול. בנוסף, כדי לאתר פגיעות נוספות בחלק מהחולים יש לבצע בדחיפות האפשרית צילום עמוד שדרה וצילום בית החזה.
כיצד מטפלים בפגיעת ראש?
בחולים לאחר פגיעת ראש הסובלים מירידה במצב ההכרה, עם שבר לחץ או חבלה חודרנית לגולגולת ועם סימנים נוירולוגיים מוקדיים, יש לטפל באמצעים הבאים:
ייצוב המודינמי
אם לחץ הדם הסיסטולי נמוך מתשעים מילימטר כספית, חשוב לפעול במהירות. במקביל לאבחון, יש לתת עירוי נוזלים כדי להגביר את הלחץ הוורידי המרכזי ולאתר סיבות להלם.
במקביל, יש לבצע שטיפה צפקית ולחפש מקור דימום בבית החזה או שברים בעצם הירך. מאחר ובקרב נפגעי ראש קיימת שכיחות גבוהה של הרחבת הקיבה, יש להכניס צנתר לקיבה.
הפחתת הלחץ התוך גולגולתי – אם לחץ הדם יציב ותקין, יש להזליף לתוך הווריד מאניטול ולהוסיף פוסיד במטרה להוריד את הלחץ התוך גולגולתי ובמקביל להגביר את רמת הצמיגות של הדם. במקרים מסוימים לא יהיה מנוס מלהחדיר צינור הנשמה תוך קני, על מנת לאבטח דרכי אוויר פתוחות.
תרופות הרגעה – במקרים בהם המטופל נמצא באי שקט מוטורי ומתנגד להנשמה, הוא נמצא בסיכון מוגבר לעליית הלחץ התוך גולגולתי ולכן לא אחת ישנו צורך להרגיע את החולה באמצעים תרופתיים.
קיבוע הצוואר – באמצעות צווארון קשיח יש לקבע את הצוואר של הנפגע ולהרים את הראש בזווית של שלושים מעלות במטרה לשפר את ההחזר הוורידי מהמוח דרך ורידי הצוואר הגדולים וכך לתרום להורדת הלחץ התוך גולגולתי.
אולי יעניין אותך גם:
תסמונת סוסק: מה גורם לתסמונת? במה היא פוגעת? ועד כמה תסמונת סוסק נדירה?
>
