נהוג לחלק את הסוגים השונים של סרטן הקיבה על פי המראה ההיסטולוגי שלהם (מראה התאים הממאירים תחת המיקרוסקופ) והתאים הנורמליים שמהם הופיע הגידול. רובם הגדול של גידולי הקיבה הם גידולים בלוטיים – אדנוקרצינומה.
סוגים נדירים יותר של גידולים ממאירים מתפתחים מלימפוציטים הנמצאים בקיבה (לימפומה ראשונית של הקיבה, שקשורה לזיהום בחיידק הליקובקטר פילורי), ומתאי השריר בקיבה (גידולי GIST). גידול בלוטי מופיע בשתי צורות עיקריות: גידול דיפוזי, המפוזר בקיבה כולה, וגידול ממוקם, היוצר גוש גידולי.
מסיבות לא ידועות, השכיחות של סרטן הקיבה פחתה מאוד בשנים האחרונות, בעיקר בעולם המערבי. סיכון מוגבר לסרטן מופיע בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, ולכן משערים שקיים קשר בין המחלה לבין חשיפה סביבתית לגרומים בלתי ידועים. ככל הנראה גם שינויים תזונתיים מעלים גם הם את הסיכון לסרטן הקיבה.
סימנים וסימפטומים של סרטן הקיבה
גידול ממאיר בקיבה יכול להישאר א-סימפטומטי במשך זמן רב. החולה לא יציין תלונות כלל, ולכן אבחנה של הגידול בשלב ראשוני קשה למדי. גידול גדול יותר מעורר בדרך כלל כאבי בטן לא ספציפיים, תחושת מלאות בבטן, ירידה במשקל, אובדן תיאבון, ולעיתים גם הפרעות בבליעה, בעיקר בגידולים המופיעים בחלקה העליון של הקיבה (הקרדיה). גידולי קיבה יכולים לשלוח גרורות לאיברים מרוחקים – גרורה לשחלה זכתה לשם "גידול על שם קרוקנברג", גרורה באזור הטבור נקראת "הבלוטה על שם הנזירה מרי ג'וזף", ועוד.
המחלה יכולה להתפשט בחלל הבטן אל הכבד, המעי הגס, הלבלב וכדומה. לעיתים ההסתמנות היחידה של סרטן הקיבה הוא דימום נסתר ממושך מפי הטבעת, שניתן לזהותו רק בעקבות אנמיה עם חוסר בברזל. סימנים נדירים יותר כוללים קרישים בוורידים שונים בגוף, אנמיה המוליטית, ושינויים עוריים שונים (הסימן ע"ש לסר-טרלט).
אבחון של סרטן הקיבה
כאשר מתעורר חשד למחלה בקיבה, ניתן באופן ראשוני להיעזר בצילום רנטגן עם חומר ניגוד הניתן בבליעה, וכך להדגים פגמים שונים בחלק הפנימי של הקיבה, שיכולים לרמז על הימצאות גידול ממאיר. השלב החשוב הבא באבחנה הוא בדיקת אנדוסקופיה. בבדיקה זו מכניס הרופא צינור עם מצלמה דרך הוושט, ומתאפשר התבוננות ישירה אל תוך הקיבה.
לעיתים, כיב פפטי (אולקוס) יכול להידמות לגידול ממאיר, אם כי אפשר להצביע על שורה של הבדלים בין השנים (בגידול ממאיר ייתכן נמק במרכז הכיב, שוליי הכיב מורמים ומפותלים, וכדומה). אבחנה סופית מתאפשרת רק על ידי נטילת דגמת רקמה בעת ביצוע הבדיקה האנדוסקופית, ושליחתה לבדיקה פתולוגית.
לא ברור מקומם של בדיקות ההדמיה בהערכה של כיב קיבתי, אך ככל הנראה אין די בהן כדי לשלול גידול ממאיר. במקרה של מחלה מפושטת אפשר להיעזר בבדיקת CT כדי להעריך את הפיזור הגרורתי. בנוסף, חשוב לדרג את הגידול (staging) בשיטה המקובלת TMN, המבוססת על מידת חדירת הגידול לדופן הקיבה, מעורבות קשריות לימפה, והימצאות גרורות מרוחקות.
טיפול בסרטן הקיבה
הטיפול הראשוני בסרטן קיבה הוא כריתה כירורגית של הגידול. כאשר הגידול ממוקם ולא התפשט לאיברים שונים, ניתוח מספק את הסיכוי הטוב ביותר להחלמה מהמחלה. למרבה הצער, ניתן לנתח רק כשליש מהחולים, לאור האבחנה המאוחרת בדרך כלל של המחלה.
גם לאחר ניתוח מוצלח הפרוגנוזה של החולים אינה טובה, ושיעור החולים החיים חמש שנים לאחר ניתוח אופטימלי נע סביב 20%, ואף פחות. גידולי הקיבה עמידים למדי לקרינה, אך לעיתים אפשר להיעזר בה להקלה על הסימפטומים שמהם סובלים החולים בשלב מתקדם (כטיפול פליאטיבי). תרופות כימותרפיות שונות הראו יעילות בדרגות משתנות: ציספלטין, אפירוביצין, אירינוטקאן, ועוד. טיפול כימי גם משפר את ההישרדות כאשר הוא ניתן בצמוד לניתוח.
הטיפול בסרטן הקיבה שאינו אדנוקרצינומה שונה באופן מהותי. לימפומה ראשונית של הקיבה מגיבה לטיפול באחוזים ניכרים, והטיפול הראשוני בה כולל דווקא טיפול אנטיביוטי בחיידק ההליקבקטר פילורי – טיפול שיכול להביא גם לנסיגה של הלימפומה.
ראו גם:
מהו סרטן פי הטבעת?
>
