נרקולפסיה היא הפרעה נוירולוגית כרונית המשפיעה על החלק במוח המווסת בזמן שינה וערנות. 
התופעה יכולה לגרום לאדם להיות ישנוני באופן מוגזם בשעות היום, תוך אובדן פתאומי של תחושת שליטה בשרירים. לעיתים קרובות מופעלת התופעה על ידי רגשות חזקים דוגמת צחוק, עצב, הפתעה או תסכול. כתוצאה מכך, עלול אדם להירדם תוך כדי עבודה, בישול או אפילו נהיגה.
תסמינים של נרקולפסיה
רוב האנשים הסובלים מנרקולפסיה, חווים את הסימפטומים הראשונים בגילאים שנעים בין 10 ל- 25. יחד עם זאת, תסמינים אלה יכולים להשתנות במידה רבה מאדם לאדם. הסימפטומים העיקריים הם תחושת רצון עזה לישון במהלך היום. תסמינים אחרים ויוצאי דופן של נרקולפסיה יכולים להיות קשורים לשנת הלילה הנורמאלית, כולל הזיות, שיתוק בשינה ואובדן פתאומי של שליטה בשרירים.
התסמינים הנפוצים של נרקולפסיה הם:
- הזיות – יש אנשים החווים הזיות מפחידות, חזותיות או שמיעתיות, תוך כדי הרדמות או בזמן היקיצה.
- שינה משתקת – אדם יכול לחוות חוסר יכולת לזוז או לדבר בתחילת או בסוף השינה.
- הפרעות שינה – שינה קצרה מאוד במהלכה ממשיך האדם לתפקד, לדבר, להתהלך וכו'. כשהוא מתעורר, אין לו שום זיכרון של הפעילויות אותן ביצע.
- ערנות בשעות הלילה – אנשים הסובלים מנרקולפסיה, עלולים להיות ערים בלילה. הם סובלים מגלי חום, קצב לב מוגבר ולעיתים ערנות אינטנסיבית.
- הרדמות מהירה בלילה – אדם הסובל מנרקולפסיה יכול להיכנס לשלב השינה העמוקה והחלומות מיד לאחר ההירדמות, בעוד שאצל רוב האנשים זה לוקח בסביבות 90 דקות להיכנס למצב השינה הרגיל.
- התנהגות אוטומטית – אנשים הסובלים מנרקולפסיה נוטים לבצע פעולות מסוימות שלא במודע.
כל התסמינים של נרקולפסיה יכולים להתרחש בשילובים ודרגות חומרה שונות.
אבחון
נרקולפסיה יכולה לעיתים קרובות להיות מאובחנת בטעות או לא להיות מאובחנת כלל. אנשים עם נרקולפסיה מעכבים לעיתים קרובות את ההתייעצות עם הרופא משום שהתסמין הנפוץ ביותר לתופעה היא תחושת ישנוניות מוגזמת בשעות היום, והם משייכים תסמין זה לגורמים ומצבים רבים אחרים, כגון דיכאון או אפילפסיה.
לעיתים לוקח יותר משנה, ולעיתים כמה עשורים, עד שחושד אדם שהוא סובל מנרקולפסיה. לכן, על מנת לוודא את המצב לאשורו, יש לדווח לרופא על מכלול התסמינים.
הגורמים
מחקרים עדיין מחפשים את שורש הבעיה, אך ההסכמה הכללית מצביעה על כך שגורמים דוגמת גנטיקה המלווה בגירויים סביבתיים עשויים להשפיע על הכימיקלים במוח ולגרום לנרקולפסיה.
מדענים גילו כי אנשים הסובלים מנרקולפסיה, סובלים מהתקיימותו של חומר כימי במוחם, המפעיל את הערנות ומווסת את השינה, כאשר היכולת לשלוט באופן מלא בערנות מעוכבת ואין דרך לעצור את הנטייה להירדמות. עולם המחקר עדיין עובד על טיפולים שנועדו להפחית את חומרת התסמינים של נרקולפסיה.
שכיחות התופעה
השכיחות של נרקולפסיה דומה לזו של מחלת פרקינסון ומחלת הטרשת הנפוצה. בארצות הברית סובלים מהתופעה אחד מכל 2000 אנשים. יחד עם זאת, במדינות מסוימות, למשל בארץ, שכיחות הנרקולפסיה היא הרבה יותר נמוכה ומופיעה בסטטיסטיקה של אחת לכל 500,000 אנשים.
ביפן שכיחות התופעה גבוהה יותר והיא מופיעה אצל אחד מתוך 600 אנשים. איגוד השינה האמריקני מעריך כי רק פחות מחמישים אלף איש מאובחנים כראוי.
טיפול בנרקולפסיה
הטיפול בנרקולפסיה כולל טיפולים תרופתיים והתנהגותיים. אפשרויות טיפול פרטניות מוצעות לחולה בהתאם לחומרת תסמיניו, התנאים בהם הוא חי, כגון סוג העבודה, בעיות כלכליות או משפחתיות. הטיפול ניתן לשם הקלה על תסמינים מסוימים.
טיפול בתסמיני המחלה מצריך שבועות עד חודשים על מנת להשיג תוצאות טובות ודורש תקשורת רציפה בין הרופא לחולה ובני משפחתו. טיפול טוב בדרך כלל מביא לשיפור משמעותי של התסמינים, גם אם לא כולם.
>
