הרניה (בקע) הוגדר בשנת 1804 על ידי אסטלי קופר, כבליטה של איבר פנימי כלשהו מהחלל טבעי שלו. החלקים הבולטים בדרך כלל כלולים במבנה דמוי שק, אשר נוצר על ידי הקרום של החלל הטבעי.
מאז שהוגדר לראשונה מצב זה, זוהו סוגים שונים של בקעים בדופן הבטן. מאמר זה סוקר את הפתופיזיולוגיה, ההערכה והטיפול במרבית סוגי הבקעים, מנקודת מבט של רפואת חירום. הרניה הובא לתשומת לב רפואת חירום במהלך בדיקה גופנית שגרתית, בהקשר של תלונות רפואיות אחרות, או כאשר החולה מפתח סיבוך הקשור לבקע.
סוגי הרניה
הסוגים השונים של הרניה כוללים:
בקע עקיף – זהו תהליך מתמשך, בו נוצר בקע מפשעתי עקיף בדרכי דרך התעלה המפשעתית. תעלת המפשעה מתחילה בחלל התוך בטני בטבעת פנימית, הממוקמת באמצע הדרך בין הערווה לעמוד השדרה. תוכן הבקע פועל בדרכי האשך ועובר לתוך שק האשכים.
בקע ישיר – בקע מפשעתי ישיר מתרחש בדרך כלל כתוצאה פגם או חולשה באזור משולש המפשעה.
בקע הירך – זהו בקע הנוצר מתחת לרצועת המפשעה, דרך תעלת הירך. הבקע חודר דרך מרחב מוגדר קטן, אשר לעיתים קרובות כלוא או חנוק.
בקע טבורי – זהו בקע המתרחש באמצעות טבעת הטבור, במקור, זהו מצב מולד החולף מעצמו בדרך כלל בגילאי שנתיים עד ארבע.
בקע ריכטר – בקע זה מתרחש במעי פגום, והוא נוצר רק בחלק מהיקף המעי. במצב זה המעי אינו חסום גם אם הבקע כלוא או חנוק, והמטופל עשוי לחוות הקאות. המצב יכול להתרחש לצד כל אחד מבקעי הבטן השונים, והוא מסוכן במיוחד, היות וחלק מהמעי החנוק עשוי להיות מופחת לתוך חלל הבטן, ולגרום לניקוב ודלקת צפק.
בקע אטם – בקע זה עובר בנתיב של עצבי האטם והשרירים. בשל המיקום האנטומי שלו, הוא מוכר יותר כחסימה במעיים מאשר כבליטת תוכן מעי.
בקע מצטמצם – מונח זה מתייחס ליכולת להחזיר את תוכן הבקע לחלל הבטן, באופן ספונטני או ידני.
בקע כלוא – במצב זה אספקת הדם של המעי אינה נפגעת, אך מתרחשת חסימת מעיים.
בקע חנוק – בקע זה מתרחש כאשר אספקת הדם של המעי נפגעת ותוכן הבקע נכלא.
גורמים
כל מצב שמגביר את הלחץ בחלל התוך בטני עשוי לגרום להיווצרות בקע. בין היתר, הגורמים כוללים:
- השמנה מאסיבית
- הרמת משאות כבדים
- שיעול כרוני
- מאמץ רב בעת מתן צואה או שתן
- מחלת מיימת
- דיאליזה
- מחלת ריאות חסימתית כרונית
- היסטוריה משפחתית של הרניה.
תסמיני הרניה
תסמיני הרניה משתנים בהתאם לסוג הבקע, וכוללים בדרך כלל נפיחות באזור הבקע, תחושה כואבת של הקרנה לאזור, תחושת לחץ תוך בטני, בחילות, הקאות ותסמיני חסימת מעיים, ומראה רעיל ודלקתי באזור הבקע.
תסמינים נוספים הם:
- כאבי ירכיים
- כאבי מפשעה
- כאבי בטן
- ירידה במשקל
- התקפים חוזרים ונשנים של בעיות מעיים או חסימת מעיים חלקית
- כאבים המתרחשים בעת כיפוף ירך.
אבחון
הרניה עשוי להתגלות במהלך בדיקה גופנית שגרתית. יחד עם זאת, בהתאם לתלונה העיקרית של המטופל, יש לבדוק מצבים קליניים שונים, במצב של שכיבה ועמידה, לאיתור נפיחות או מסה באזור הבקע.
הרופא צריך לנסות לזהות את שק הבקע, כמו גם את הפגם שדרכו הוא בולט, על מנת לאפשר כיוון נכון של לחץ להפחתת תוכן הבקע. הרופא צריך אף לזהות ראיות של חסימה וחנק.
טיפול בהרניה
ניתוח הוא הטיפול היחיד אשר יכול לטפל בבקע באופן קבוע. ההליך עשוי להיות מסוכן יותר לחולים הסובלים מבעיות רפואיות חמורות.
באמצעות הניתוח, ניתן לאבטח את קיר הרקמה המוחלשת בבטן ולסגור את כל החורים. כיום, רוב הבקעים נסגרים עם טלאי. בקע טבורי שאינו נרפא מעצמו ניתן לטיפול רק כאשר הילד בן חמש.
לעיתים קיים צורך בניתוח חירום. השק המכיל את המעי או הרקמה עשוי להיות תקוע בתוך החור בדופן הבטן, ואם הוא לא נדחף בחזרה, המצב עלול להוביל ללולאה חנוקה של המעי. חוסר טיפול יגרום למצב בו המעי מאבד את אספקת הדם.
כיום ניתן לטפל בבקעים בניתוח עם שימוש בפרוסקופ (מצלמה). היתרונות של הליך זה כוללים חתכים קטנים יותר, התאוששות מהירה יותר, ופחות כאב לאחר ההליך.
מידע מפורט יותר על הרניה תוכלו למצוא באתר herniamed.co.il
>
