היפונתרמיה – מחסור בנתרן

נתרן הוא יסוד כימי המהווה מינרל חיוני, הנפוץ בעיקר בנוזל החוץ תאי. ניתן למצוא נתרן בנוזל הדם ובתאי הדם בכאחד, כאשר התפקידים שהוא ממלא כוללים ויסות של משק המים בדם, הולכה של אותות חשמליים ברחבי מערכת העצבים ועוד. השורה התחתונה היא שעל האדם לשמור על כמויות מאוזנות של נתרן בגופו, כאשר כמויות חריגות – לכאן או לכאן – עלולות להביא לנזקים בריאותיים חמורים. במאמר הנוכחי נתייחס למצב של מחסור בנתרן, הידוע יותר בשמו הלועזי, היפונתרמיה. 

כך מזהים מצבים של היפונתרמיה

היפונתרמיה מבחינה מעשית הוא מצב בו רמת הנתרן בגופו של האדם, כפי שנמדדה בבדיקה ייעודית, אינה עולה על 135 mmol/L. בתרחישים מהסוג הזה תהיה רמה נמוכה משמעותית של הנתרן בהשוואה למים, כאשר מידת החוסר צפויה להשפיע על התסמינים שחווים הסובלים מהמצב. 

כאשר ריכוז הנתרן נמוך מ-120 mmol/L, צפויים להופיע תסמינים דוגמת כאבי שרירים וחולשה כללית. אם הריכוז נמוך יותר (פחות מ-110 mmol/L) עלולים לתקוף את האדם סימפטומים נוספים, בעיקר הפרעה בראיה. כמויות חריגות של מחסור – פחות מ-105 mmol/L – מאופיינים בירידה משמעותית במידת ההכרה של האדם. כאשר המצב נמשך לאורך זמן או מגיע למחסור חריג במיוחד ייתכנו מצבים של אובדן הכרה או אפילו מוות, חלילה. 

במקרה של היפונתרמיה כרונית, עלול האדם לחוש עייפות ותשישות, לחוות ירידה במצב הרוח הכללי שלו, לסבול ממחלות דוגמת אוסטיאופורוזיס ואף להיות מועד לפורענות מבחינת נפילות (בייחוד אצל מבוגרים).

הגורמים העיקריים להיפונתרמיה

על פניו, נראה כי תזונה שאינה כוללת מספיק נתרן (מלח) היא גורם עיקרי להיפונתרמיה. בפועל המצב מורכב פי כמה. במקרים רבים חלה פגיעה במנגנוני הוויסות של הנתרן בגוף, כך שעלולים להיגרם חוסרים גם במצב בו כן צורכים נתרן בכמות שאמורה להיות מספקת. בעיות בריאותיות שונות או מחלות עלולות לגרום ל"תופעת הלוואי" הלא נעימה הזו ובכך להגדיל את הסיכונים להיפונתרמיה. 

גורם עיקרי נוסף הוא תרופות, בייחוד כאלה אשר עלולות לפגוע בפעילות ההורמון ADH – הורמון נוגד השתנה, המשמש לווסת את רמות הנתרן בדם ולשמור מים בגוף האדם במצבי התייבשות. אם בעקבות התרופות חלה הפרשת יתר של ה-ADH, הדם בגופו של האדם עלול להידלל והיפונתרמיה עלולה להתפתח.

חשוב לקחת בחשבון שגם תרופות משתנות, המטפלות במצבים דוגמת יתר לחץ דם או אי ספיקת לב, עלולים להגדיל את הסיכויים להיפונתרמיה. הסיבה הפשוטה היא שיחד עם הנוזלים שעוזבים את הגוף, עקב פעילות התרופות, עלולים לצאת ממנו גם מינרלים בכלל ונתרן בפרט. 

מהסקירה הזו, אפשר להבין מדוע בני גיל הזהב הם האוכלוסייה הנפוצה ביותר הסובלת מהיפונתרמיה. הדבר נובע בעיקר עקב השילוב בין מחלות הרקע של בני גיל הזהב לבין הנטילה המאסיבית של תרופות על ידם.

איך מטפלים בבעיה?

הצעד החשוב ביותר בדרך להתמודדות עם היפונתרמיה הוא לזהות את הגורם או הגורמים המביאים לה – מה שנעשה באמצעות בדיקת דם כימית פשוטה – ולטפל בהם באופן נקודתי. זיהוי הגורם יאפשר להבין מול מה מתמודדים ולנקוט בפעולות שונות שתכליתן שיפור המצב, במקביל לפעולות מתבקשות של איזון רמות הנוזלים בגוף. כאשר המחסור נובע מתרופה, דוגמא נפוצה, החלפה שלה נדרשת. הפחתת נוזלים עשויה לתרום לשיפור רמות הנתרן במצב בו המחסור נגרם מעודף נוזלים, דוגמא נוספת.

רמת המחסור תשפיע על הפעולות הנדרשות, כאשר בכמויות של 125 ומעלה האדם לא יתאשפז לרוב בבית החולים. בכל אופן קחו בחשבון שתיקון המצב חייב להיעשות על פי הפרוטוקול ובאופן מבוקר ואיטי ככל האפשר, במטרה למנוע נזק נוירולוגי. 

>