דלקת בשד (Mastitis) היא תופעה שכיחה יחסית בקרב נשים מניקות כשסך הכול השכיחות שלה יכולה להגיע לעשרה אחוז באוכלוסייה זו.
נהוג להבחין בין שני סוגים של דלקת בשד: דלקת זיהומית שמקורה בזיהום חיידקי ודלקת שאינה זיהומית. דלקת בשד שאינה זיהומית נגרמת בדרך כלל כתוצאה מחסימה של צינוריות החלב על ידי שאריות חלב ולפיכך שכיחה בקרב נשים הסובלות מקשיי הנקה.
דלקת בשד שאינה מטופלת כראוי עלולה להסתבך ולהחמיר. כך לדוגמה לא אחת על רקע החלב שנשאר בצינוריות החלב, מתפתח זיהום משני, המנצל את התנאים הנוחים שנוצרו להתרבות של חיידקים.
מה הם הגורמים לדלקת בשד?
כפי שציינו, בדרך כלל דלקת בשד שאינה זיהומית מתפתחת על רקע חסימה בצינוריות החלב, שגורמת לשאריות חלב להישאר בשד כתוצאה מקושי בריקון מוחלט של השד בתום ההנקה. בין היתר מצב זה עשוי להתרחש במקרים הבאים:
- לחץ גבוה מדי המופעל על החזה כתוצאה משינה על הבטן או חזייה הדוקה מדי.
- העדפה של התינוק לינוק משד אחד בלבד עשויה לגרום להתרוקנות לא מספקת של השד השני.
- תינוק המדלג על ארוחות.
- תינוק המתקשה למצוץ כראוי, כמו למשל במקרה של תינוק הנולד עם לשון קשורה.
- תינוק שלא מצליח להתחבר לפטמה באופן הנכון בשביל לינוק.
לפי ההערכות העדכניות של החוקרים בתחום, אלו הן שאריות החלב העשירות בציטוקינים, הנשארות בצינוריות החלב, הגורמות להתפתחות הדלקת. ככול הנראה מערכת החיסון האימהית מזהה את הציטוקינים שבשאריות החלב כגורם שיש להילחם בו ולפיכך מערכת החיסון שלה יוצרת תגובה דלקתית מקומית, שמטרתה למנוע את ההתפשטות של הזיהום.
עדיין לא ברור לחלוטין כיצד נגרמת דלקת זיהומית בשד. לפי אחת הסברות, מדובר בחיידקים שעוברים מפיו של התינוק במהלך ההנקה לרקמת השד וכן ייתכן שמדובר בחיידקים הנמצאים באופן טבעי על העור, המצליחים לחדור לתוך צינוריות החלב דרך פצע קטן או סדק בעור. עדות לנכונות של הנחה זו ניתן למצוא בעובדה שסדק או פצע בעור הפטמה ותינוק עם שפה שסועה שעשויה לגרום לסדק בפטמה, מגדילים את הסיכוי לדלקת בשד.
מה הם התסמינים של דלקת בשד?
בדרך כלל הדלקת תתפתח בשד אחד בלבד. התסמינים יכולים להתפתח במהירות גבוהה מאוד וכוללים בין היתר התקשות של רקמת השד, כאב בשד, תחושת שריפה בשד, אדמומיות וגבשושיות, רגישות למגע וחום מקומי. הכאב האופייני לדלקת בשד יכול להופיע באופן מתמשך או לבוא לידי ביטוי רק במהלך ההנקה.
בקרב חמישים אחוז מהנשים שסובלות מדלקת בשד, יופיעו גם תסמינים מערכתיים כשבין היתר מדובר בחום גבוה, הרגשה כללית רעה, עייפות כללית, צמרמורות, רעד וכאבי שרירים.
כיצד מאבחנים דלקת בשד?
אבחון הדלקת הוא קליני בעיקרו, אך במידת הצורך ייתכן כי הרופא יפנה את המטופלת לבדיקת מעבדה שבה יבדקו את חלב האם. בדרך כלל, יש להפנות את המטופלת לבדיקת מעבדה אם מדובר בדלקת שד חוזרת, אם הבעיה לא נפתרה חרף טיפול אנטיביוטי ואם מדובר במקרה חמור במיוחד של דלקת בשד. על ידי בדיקה ספציפית של סוג החיידק, ניתן יהיה להתאים את האנטיביוטיקה בצורה טובה יותר.
כמו כן, לא אחת נשלחות הנשים הסובלות מדלקת בשד לפגישה עם יועצות הנקה כדי לבחון האם ישנו מקום לשפר את טכניקת ההנקה.
כיצד מטפלים בדלקת בשד?
בדלקת בשד שאינה זיהומית ניתן לטפל פשוט על ידי מתן הנחיות למנוחה מרובה ושתייה של נוזלים בכמות מספקת. כמו כן, במידת הצורך ניתן יהיה להשתמש במשככי כאבים דוגמת אדוויל או נורופן, דקסמול או אקמול, הניתנים לרכישה ללא מרשם רופא. באופן כללי, עד לחלוף התסמינים יש להימנע מלבישה של חזיות הדוקות וצמודות מאוד וכן ניתן לנסות להניח רטיות חמימות על השד, לריכוך השד ולשיכוך הכאבים.
חשוב ביותר להמשיך להניק וזאת כיוון שההנקה עשויה לשפר את מצב הדלקת. כמו כן, מומלץ לוודא שהשדיים מרוקנים בסיום ההנקה ואם התינוק לא רוקן את השדיים, מומלץ לשאוב חלב עד לריקון מלא של השד.
כמו כן, ניתן לעסות בעדינות את רקמת השד מהאזור המודלק לכיוון הפטמה במטרה לשחרר חסימות ולרוקן את עודפי החלב. במקרה של דלקת זיהומית בשד, יש לעשות שימוש בתרופות אנטיביוטיות הנמכרות במרשם רופא.
>
