אבצס, הידוע בשמו העברי מורסה, הוא הצטברות של מוגלה בתוך קפסולה. אבצס נגרם במרבית המקרים לאחר זיהום חיידקי, ובדרך כלל גורם לכאבים קשים. אבצס יכול להופיע בכל מקום בגוף, והטיפול בו הוא לרוב על ידי ניקוז כירורגי.
היכן יכול להופיע אבצס?
אבצס יכול להופיע בכל מקום בגוף אשר יכול להזדהם, ובדרך כלל אבצסים נוטים להופיע באזורים מלוכלכים בהם קיימת לחיידקים קרקע טובה לצמוח. המקומות האופייניים בהם יכול להופיע אבצס הם:
- בעור – אבצס בעור הוא תופעה נפוצה ביותר, אשר מוכרת לרובנו כפצעי בגרות או אקנה. במקרים אלה, זיהום חיידקי גורם לחסימת בלוטת החלב ולהתפתחות של אבצס אשר לרוב נחשב לקל ביותר. מלבד פצעי הבגרות, אבצסים בעור יכולים להיות גם קשים יותר, ובמקרים מסוימים אף דורשים ניקוז כירורגי.
- בשיניים – זיהום חיידקי בחלל הפה יכול לגרום לעששת, חורים בשיניים, רקבון השיניים ולעיתים גם לאבצס. אבצס בחלל הפה יופיע לרוב בתוך החניכיים או עליהם ולעיתים בתוך עצמות הלסת.
- אבצס בפתח הנרתיק – מצב לא נדיר אשר נקרא גם בשם אבצס על שם ברטולין, בו נוצר אבצס באזור בלוטות ברטולין המצויות בפתח הנרתיק. במקרים אלה, זיהום חיידקי גורם להצטברות מוגלה וחסימת פתח הבלוטות, ובסופו של דבר מתפתח אבצס.
- אבצס בפי הטבעת – פי הטבעת הוא אחד האזורים המזוהמים בגוף, ונחשב לאזור שכיח ביותר להופעת אבצס. במקרים אלה מצטברת מוגלה רבה בקפסולה באזור פי הטבעת, וכתוצאה מופיע כאב קשה ביותר.
- אבצסים פנימיים – במקרים מסוימים בהם זיהום פנימי כלשהו מסתבך ומחריף, יכול להופיע אבצס פנימי. אבצס כזה יכול להופיע בריאות כסיבוך של דלקת ריאות, בתוספתן כסיבוך של אפנדיציטיס, בדרכי הכבד והמרה ובמקומות נוספים. בשל מיקומם, אבצסים פנימיים יכולים להיות קשים לטיפול ודורשים התערבות מורכבת יותר מהאבצסים השטחיים יותר.
תסמינים של אבצס
אבצס מופיע לרוב כבליטה עגולה וכדורית המלאה במוגלה. לעיתים, האבצס שטחי ביותר וניתן לראות את המוגלה בעין, אך לעיתים האבצס יכול להיות עמוק יותר והמוגלה לא תהיה גלויה.
אבצסים נוטים להופיע בסדקי עור, באזורי בלוטות או באזורים פצועים, ולרוב מופיעה רגישות מקומית באזור האבצס. האבצס עצמו הוא בעל גוון אדמומי וכואב בדרך כלל, ובמקרים מסוימים יכול לגרום לעליית חום וצמרמורות. בדרך כלל, אבצס סטנדרטי הוא בגודל של בין 1 ל-3 סנטימטרים, אך במקרים קשים, מוזנחים ובלתי מטופלים האבצס יכול לגדול עוד יותר ולהחמיר את אי הנוחות.
כאשר מדובר באבצס פנימי (כמו אבצס בריאות או בכבד) בדרך כלל לא קיימים ממצאים בולטים לעין אשר יכולים להעיד על קיומו של האבצס, וניתן לחשוד בכך שמדובר באבצס במקרים של חוסר תגובה לטיפול או עליית חום. בדרך כלל, האבחנה של אבצס פנימי מתבצעת על ידי צילום רנטגן או בדיקת CT, ובמקרים חריגים יכולה להתבצע רק בניתוח.
הטיפול באבצס
מכיוון שהאבצס מוקף בקפסולה, הוא לרוב אינו מגיב לטיפול אנטיביוטי ולכן הטיפול בו מתבצע על ידי ניקוז כירורגי. כאשר מדובר באבצס שטחי ועורי, הפרוצדורה מתבצעת תחת אלחוש מקומי, ובמהלכו מבצעים באבצס חתך קטן דרכו מנקזים את המוגלה. לאחר סיום התהליך, מחטאים את האזור המנוקז בפולידין, ומשאירים את החתך פתוח עד שכלל שאריות האבצס יוצאות החוצה.
באבצס פנימי, הטיפול מורכב יותר וכולל ניקוז בדרכים פולשניות. במקרים אלה, מוחדרת מחט אל תוך האבצס במטרה לנקז את המוגלה החוצה ולהביא להחלמת האבצס. בחלק מהמקרים, החדרת המחט לאבצס תתבצע תחת אולטרסאונד, שיקוף או כל שיטת הדמיה אחרת, וזאת על מנת להבטיח את הצלחת הפעולה.
יש לציין שכאשר מדובר באבצס קטן ושטחי ביותר, ניתן לעיתים לנסות טיפול אנטיביוטי אשר יכול לסייע להחלמת האבצס ולמנוע את הצורך בניקוז כירורגי.
>
