מחלת רנו הנקראת לעתים גם תסמונת רינו או תופעת רינו, היא תסמין קליני שכיח יחסית. היא באה לידי ביטוי באירועים זמניים של התכווצות כלי דם באצבעות של הרגליים והידיים, המתרחשים בעיקר במצבי דחק או בזמן חשיפה לקור. התופעה תוארה לראשונה כבר בשנת 1862 על ידי סטודנט לרפואה שתיאר התקף סימטרי של כיווץ בכלי הדם באצבעות עם הופעת כיחלון, חיוורון ותחושת מתיחות או מלאות באצבעות.
מאז שתוארה התופעה לראשונה התיאור שלה לא השתנה אך במהלך מאה וחמישים השנים האחרונות חלו התפתחויות משמעותיות בהבנה שלה. בין היתר החולים הסובלים ממנה נמצאים בטיפול של רופאי עור, פלסטיקאים, אימונולוגים קליניים, ראומטולוגים, רופאי כלי דם ועוד. התופעה מופיעה בשכיחות שנעה בין 6-20 אחוז בנשים ובשכיחות שנעה בין 3-12 אחוז בגברים אך השכיחות המדויקת שלה אינה ברורה.
מה הם הגורמים למחלה?
נהוג לחלק את הסוגים השונים של התופעה לשתי קבוצות להלן:
- מחלת רינו ראשונית – מחלה שמופיעה ללא גורם ברור ולא על רקע של מחלה ראשונית מאובחנת. רינו ראשונית מתרחשת בעיקר בנשים מתחת לגיל 30 והתסמינים של התופעה מתעצמים במעשנים ובעקבות צריכת קפאין. ככל הנראה מדובר על תופעה גנטית אם כי טרם התגלו הגנים הקשורים לתופעה.
- מחלת רינו שניונית – מחלה שמופיעה בעקבות מחלה ראשונית או בעקבות סיבה ידועה וברורה כלשהי. בין היתר מדובר על מחלות אוטואימוניות כמו למשל סקלרודרמה או זאבת, מחלות כלי דם חסימתיות כמו למשל מחלת ברז'ה, נטילת תרופות מסוימות, זיהומים, מחלות אנטומיות, תנאי סביבה מסוימים או מחלה המטולוגית.
מה הם התסמינים של המחלה?
מחלת רינו באה לידי ביטוי במגוון רחב של תסמינים שיכולים להשתנות מחולה לחולה. בין היתר התופעה באה לידי ביטוי בכאבים, שינויי גוון ותחושה של נימול בקצות האצבעות. בחשיפה לקור זרימת הדם לקצות האצבעות בידיים וברגליים (ובמקרים נדירים יחסית לתנוכי האוזניים ולאף) מופחתת ובעקבות כך אובדת התחושה וגוון העור הופך לחיוור יותר. במקרים בהם מתרחשת פגיעה חמורה באספקת החמצן, העור הופך לכחול.
האירועים מסתיימים כאשר החולה נמצא בסביבה חמה. כאשר הדם חוזר לזרום באופן תקין האזור שהיה כחול או לבן הופך תחילה לאדום ולאחר מכן צבעו חוזר לנורמלי. במקרים מסוימים החזרה למצב הנורמאלי תלווה בעקצוצים או נפיחות.
כיצד מאבחנים את המחלה?
ישנה חשיבות עליונה לאבחן בראש ובראשונה האם מדובר על מחלת רינו ראשונית או שניונית וזאת ניתן לבצע בקלות רבה יחסית על ידי בחינה מדוקדקת של ההיסטוריה הרפואית של הנבדק. יש לנסות להתחקות אחר תסמינים שיכולים להעיד על ארתריטיס או וסקוליטיס ובמידת הצורך יש לבצע בדיקות מתקדמות יותר על מנת להתחקות אחר המקור למחלה. בין היתר מדובר על הבדיקות הבאות:
- בדיקת אולטרסאונד דופלר מאפשרת להעריך את איכות זרימת הדם.
- ספירת דם מלאה מאפשרת לאבחן מצבים של אנמיה נורמוציטית שיכולה להיות תוצאה של בעיה בכליות או כתוצאה ממחלה כרונית.
- בדיקת דם לבדיקת רמת האוריאה ולבדיקת רמת האלקטרוליטים יכולה גם כן להתחקות אחר בעיות בכליות.
- בדיקה של רמת פעילות בלוטת התריס על מנת לשלול מצבים של תת פעילות בלוטת התריס.
- בדיקה לאיתור גורם שגרוני שיכול להעיד על דלקת מפרקים שגרונית.
- בדיקת דם של רמת CRP לשלילת מצבי דלקת.
כיצד מטפלים במחלה?
הטיפול במחלה משתנה בהתאם לגורם שהוביל להתפתחותה. בין היתר מדובר על שימוש בתרופות מסוימות, הימנעות מחשיפה לתנאי קור ועוד. במקרים החמורים ביותר יש לשקול ביצוע של ניתוח להסרת העורקיקים הפגועים באצבעות.>
