קונדילומה היא מחלת מין המתבטאת ביבלות חיצוניות על איברי המין, באזור פי הטבעת, או באופן פנימי בנרתיק או במעלה צוואר הרחם ובשופכה אצל גברים. הנגעים הם בדרך כלל ורדרדים ובולטים. המחלה עלולה להופיע ללא תסמינים כלל, או לגרום לגירוד, צריבה, רגישות, כאב בעת קיום יחסי מין או הטלת שתן תכופה.
מבחינה תיאורית, היבלות על איברי המין הן גידולים קטנים, לעיתים דמויי כרובית, המתרחשים על, ליד או בתוך איברי המין. בדומה ליבלות אחרות על איברי מין, המחלה נגרמת באמצעות וירוס הפפילומה האנושי (HPV), הנחשב לאחד הגורמים הנפוצים ביותר של מחלות המועברות במגע מיני (STD).
ל"אופי" הויראלי של מחלה זו קיימות אף השלכות חיוניות לגבי ההתמודדות והטיפול. רוב האנשים הנושאים וירוס זה אינם מודעים לקיומו. הווירוס עלול להדביק תאים, אך לא להתבטא ביבלות במשך שנים רבות, ואז להתפרץ באמצעות נגעים גלויים לעין כאשר המערכת החיסונית נחלשת. בשל מיקום היבלות והביטוי המיני שלהן, המחלה עלולה לגרום לבעיות רגשיות וחברתיות, טלטלה נפשית קיצונית, ולעיתים קרובות מבוכה, כעס ואף אשמה.
הגורמים לקונדילומה
קונדילומה עלולה לפרוץ בגלל מחלות אחרות המועברות במגע מיני, או כתוצאה מנטילת תרופות מסוימות, כגון תרופות לסרטן או תרופות למניעת דחיית איברים להשתלה. עישון מגביר את הסיכון ומכפיל אותו, היות ותוצרי הלוואי של הניקוטין תוקפים את תאי מערכת החיסון בצוואר הרחם.
המחלה מופצת באמצעות מגע מיני עם בן זוג נגוע בווירוס והנגעים מדבקים מאוד. לעיתים קרובות הם מופיעים בתוך שלושה חודשים ממועד ההידבקות. קונדומים עשויים לסייע במניעת ההידבקות, אך הם אינם מבטיחים הגנה מוחלטת. רופאים סבורים כי הסביבה החמימה והלחה באזור איברי המין טובה לצמיחת יבלות. התפרצויות הנגעים עלולות להחמיר במהלך ההריון ובקרב חולים עם מערכת חיסונית פגומה.
חולים עם היסטוריה של יבלות באיברי המין עלולים להיות בסיכון מוגבר לסוגים מסוימים של סרטן. קונדילומה קשורה לתשעים אחוזים מכלל הגידולים הממאירים בצוואר הרחם, והיא משמעותית לסרטן הנרתיק, פי הטבעת, הפות והפין. המחלה עלולה להיות מועברת לתינוק הנולד באמצעות מעבר דרך תעלת הלידה הנגועה.
מהם התסמינים של קונדילומה?
נוכחות הנגעים על או בתוך איברי המין, מזוהה כמעט תמיד על ידי האישה או הגבר בעצמם. בדרך כלל הם אינם מורגשים, אך תיתכן מידה מסוימת של גירוד. היבלות הפנימיות עלולות להתרחש בתוך איברי המין, לדוגמה בצוואר הרחם, בנרתיק או בפי הטבעת. לרוב הן מופיעות ללא תסמינים, אך כאשר התסמינים קיימים, הם גורמים להפרשות מהנרתיק, גרוד אנאלי או חוסר נוחות במתן שתן, ולעיתים רחוקות מאוד גם דימום.
דרכי אבחון
גידול דמוי כרובית המופיע על איברי המין מצדיק התייעצות עם רופא, שיכול לקבוע אם מדובר בקונדילומה או בסוג שונה של צמיחה. לביצוע האבחנה, הרופא משתמש בסוג של מיקרוסקופ הנקרא קולנסקופ לבחינת צוואר הרחם של אישה על מנת לאתר התפרצויות פנימיות.
באמצעות שימוש בחומצה אצטית לצוואר הרחם או איבר המין, נגעי הקונדילומה מופיעים בצבע לבנבן. בדיקת קולפוסקופיה יעילה לאיתור נגעים שטוחים שאינם גלויים לעין ללא מיקרוסקופ, אך רק שני שלישים מהמשטחים הלבנים הנגלים באמצעות קולנסקופ, קשורים לזיהום HPV. דגימת תאים עם ביופסיה, ובדיקת חומר גנטי של HPV נחוצה על מנת לאשר את האבחנה.
ממצאים שאינם תקינים של בדיקת פאפ עשויים לעיתים להצביע על זיהום HPV בצוואר הרחם. סוגים מסוימים של הנגיף עלולים לגרום לסרטן צוואר הרחם, בעוד שאחרים עלולים לגרום לסרטן בפות או בפי הטבעת. עם כל ממצא שאינו תקין של בדיקת פאפ, יש להיבדק לאבחנת קונדילומה.
כיצד מטפלים בקונדילומה?
קיים מגוון נרחב של טיפולים לבחירה במצב של קונדילומה, אך אף תרופה אינה מושלמת. הטיפולים נחלקים לשלוש קטגוריות: מרשמים מקומיים להריסת רקמת יבלת; שיטות ניתוחיות להסרת רקמת יבלת; וגישות המבוססות על טיפול ביולוגי אשר מכוון את הנגיף הגורם למצב הבסיסי. כל טיפול חייב להיות מיושם תחילה על יבלות בודדות לשם קביעת יעילותו, ואין לטפל במחלה באופן שיטתי.
ה-FDA אישר את תרופת הקונדילוקס, הנמרחת על האזור הפגוע ללא שטיפה, כטיפול מקומי לקונדילומה. תופעות הלוואי של תרופה זו הן תחושת צריבה, כאב, דלקת, גרוד או חומר שומני המופיע על היבלות. תרופה זו אינה מתאימה לנשים הרות, היות והיא עלולה לגרום למומים מולדים.
יבלות גלויות לעין המופיעות על איברי המין ניתנות להסרה פיסית באמצעות חום או כריתה קרה באמצעות אזמל או לייזר. טכניקות אלו אינן נוחות, והיבלות נוטות לשוב, היות ועדיין קיים סיכוי כי נגיף ה-HPV עדיין קיים בתאים סמוכים.
אידוי בלייזר פחמן דו חמצני וכריתה כירורגית קונבנציונאלית, הם טיפולים יעילים למצב של יבלות המתרחשות על פני שטח עור גדול, ובמיוחד אם המטופל לא הגיב לטיפול אחר. קריותרפיה מתבצעת על נגעים במשטחים נרחבים פחות. שיטה זו משתמשת בחנקן נוזלי להקפאת רקמת היבלת המתפוררת מהאזור לאחר הטיפול. טיפול זה זול, היות והוא אינו כרוך בהרדמה ופחות סביר שישאיר צלקת בעקבות כריתת אזמל.
ה"אופי" הויראלי של קונדילומה מצביע על העובדה לפיה טיפולים אנטי נגיפיים עשויים להיות יעילים. טיפולים סטנדרטיים כרוכים בצריבה, גרוד, הקפאה או שימוש בלייזר להסרת רקמה פגועה. חלק מהרופאים מזריקים אינטרפרון אלפא ישירות על היבלת, לטיפול ביבלות חוזרות, אך זהו טיפול יקר בדרך כלל ואינו מפחית באופן משמעותי את תדירות חזרת היבלות.
ראו גם:
מהו זיהום טריכומונס?
>
