פרוטאינוריה, או חלבון בשתן (פרוטאין = חלבון, אוריה = שתן) היא אבחנה המתקבלת כאשר כמות החלבון בשתן גבוהה מדי. באופן תקין, כמות החלבונים בשתן אינה משמעותית וזאת כיוון שחלבונים בעלי משקל מולקולרי הגבוה מחמישים אלף דלטון, לא עוברים מהכליה לשתן.
עם זאת, ישנו ריכוז מסוים של חלבון בשתן שנחשב לנורמאלי וזאת כיוון שישנם חלבונים שמצליחים לעשות את דרכם בסופו של דבר מהכליה לשתן כשבעיקר מדובר על אלבומין, המהווה כשליש מכמות החלבונים בשתן ועל גלובולינים שונים בדגש על גלובולינים מסוג אלפא 2 ואלפא 1.
הטווח התקין של חלבון בשתן שלא נחשב לפרוטאינוריה ולא אמור לעורר חשד לבעיה בריאותית הוא בין אפס לשמונה מיליגרם לדציליטר בבדיקת שתן רגילה או עד מאה וחמישים מיליגרם בבדיקת איסוף שתן במשך עשרים וארבע שעות.
פרוטאינוריה שפירה
חשוב לציין כי לא כל פרוטאינוריה בהכרח נובעת כתוצאה מבעיה כלייתית וכי למעשה לא בכל מצב שבו מאובחנת פרוטאינוריה אכן הנבדק סובל ממחלה כלשהי. לפי ההערכות בתחום נראה כי סך הכול כתשעים אחוז מהמקרים של פרוטאינוריה המאובחנת בנבדקים מתחת לגיל שלושים היא פרוטאינוריה שפירה שנמצאה באדם בריא.
הכוונה היא לפרוטאינוריה המופיעה כתוצאה מעקה רגשית או נפשית, פרוטאינוריה המופיעה לאחר פעילות גופנית מאומצת, פרוטאינוריה אורתוסטטית, המופיעה רק כאשר הנבדק עומד אך לא נובעת כתוצאה מגורם ברור או מסוכן, פרוטאינוריה המאובחנת כתוצאה מזיהום השתן הנבדק בדם המחזור או בהפרשות שונות שמקורן בבלוטת הערמונית ועוד.
פרוטאינוריה כסימן למחלה
בניגוד לפרוטאינוריה שפירה, כלומר לפרוטאינוריה שלא מהווה עדות לפתולוגיה כלשהי, לא אחת מתברר כי הפרוטאינוריה נגרמה בעקבות בעיה בסינון הכלייתי שהובילה לכך שחלבונים יצליחו להסתנן בכמות גדולה לשתן. הבעיה הכלייתית יכולה להסתמן כבעיה גלומרולרית (בעיה בפקעיות הכליה) או כבעיה טובולרית (בעיה באבוביות הכליה). ישנן מחלות כליה שיכולות לגרום לפרוטאינוריה המופיעות על רקע סוכרת, ישנן מחלות כליה תורשתיות ועוד.
בין יתר המחלות הכלייתיות שיכולות לבוא לידי ביטוי בפרוטאינוריה יש להזכיר את המחלות הבאות: מחלת פברי, מיקרואנגיופתיה תרומבוטית, גלומרולונפריטיס בתר זיהומית חריפה, ווגנר גרנולומטוזיס, מחלת ברגר ועוד. באופן כללי פרוטאינוריה היא לא אבחנה ספציפית אלא אבחנה שיכולה לנבוע כתוצאה ממגוון רחב ביותר של מחלות ומצבים רפואיים.
מה הם התסמינים של פרוטאינוריה?
באופן עקרוני, פרוטאינוריה לא תמיד באה לידי ביטוי בתסמינים קליניים ולמעשה בחלק ניכר מהמקרים הפרוטאינוריה מאובחנת באמצעות בדיקת שתן המבוצעת באופן אקראי לחלוטין. עם זאת, ייתכן מאוד כי הבעיה תופיע בליווי של סימפטומים שונים כמו למשל אובדן משקל לא רצוני, שתן מוקצף, שתן בצבע לא שגרתי הנוטה לכתום אדמדם, בצקות באזורים שונים בגוף, חולשה משמעותית, השתנה מרובה, צימאון מוגבר ועוד.
באופן כללי, התסמינים עליהם יתלונן אדם הסובל מפרוטאינוריה משתנים בהתאם לגורם שהוביל להתפתחות הפרוטאינוריה. כך לדוגמה מן הסתם אדם הסובל מפרוטאינוריה על רקע של מחלת הסוכרת, יסבול מתסמינים שונים לחלוטין בהשוואה לאדם שסובל מפרוטאינוריה על רקע של פעילות גופנית מאומצת.
כיצד מאבחנים פרוטאינוריה?
פרוטאינוריה מאבחנים על ידי איסוף שתן במשך עשרים וארבע שעות באמצעות בקבוקים ייעודיים. לאחר האיסוף של השתן מבצעים בדיקות מעבדה שמטרתן להעריך את כמות החלבון בשתן. במידה והכמות גדולה ממאה וחמישים מ"ג, מתקבלת האבחנה של פרוטאינוריה.
כמו כן, ניתן לאבחן פרוטאינוריה בבדיקת שתן אקראית, כלומר בבדיקת המקלון המאפשרת לזהות את הנוכחות של האלבומין בשתן, ללא איסוף במשך עשרים וארבע שעות. בבדיקה זו ריכוז הגבוה משמונה מ"ג לדצ"ל מוביל לאבחנה של פרוטאינוריה. חשוב לציין כי כאן לא מסתיים התהליך האבחנתי וזאת כיוון שלאחר אבחון של פרוטאינוריה יש לנסות ולהתחקות אחרי הגורמים שהובילו לפרוטאינוריה.
לצורך כך, יש לבצע בדיקות נוספות כמו למשל בדיקה של רמות הגלוקוז בדם לאבחון של סוכרת, נטילה של היסטוריה רפואית אישית ומשפחתית לאבחון של מחלות גנטיות תורשתיות, בדיקה לאיתור דם בשתן, בדיקה גופנית לאיתור בצקות, בדיקת לחץ דם ועוד.
כיצד מטפלים בפרוטאינוריה?
הטיפול בפרוטאינוריה משתנה בהתאם לגורם שהוביל להתפתחות של הפרוטאינוריה. עם זאת, חשוב להתייחס לא רק לגורם שהוביל למעבר המוגזם של החלבון לשתן אלא גם להשלכות של מצב זה.
נוכחות של כמות חלבון גבוהה בשתן עלולה לגרום להתפתחות של בצקות למשל כתוצאה מאובדן אלבומין לשתן. אי לכך, כאשר אדם סובל מפרוטאינוריה על רקע של תסמונת נפרוטית למשל, לא אחת יהיה צורך לספק לו תזונה עשירה בחלבונים במטרה לפצות על אובדן החלבונים מהדם לשתן, להקפיד על דיאטה דלה בנתרן על מנת למנוע יתר לחץ דם שיכול להחמיר את הפרוטאינוריה ועוד.
>
