תרופת דמה, או פלסבו בשמה הלועזי, היא חומר נייטרלי שלא מכיל שום רכיב כימי ומשמש בעיקר ליצירת קבוצות ביקורת בניסויים.
למשל אם חברת תרופות כלשהי רוצה להוציא לשוק תרופה חדשה לשפעת, היא תיתן לקבוצת אחת (קבוצת הניסוי) את התרופה החדשה ולקבוצה אחרת, בעלת מאפיינים דומים (קבוצת הביקורת) את הפלסבו, מבלי שמי מהמשתתפים יודע איזה כדור הוא מקבל ואפילו עורכי הניסויים לא יודעים לרוב למי ניתנת התרופה האמיתית ולמי הפלסבו, כדי למנוע הטיה לא מודעת של התוצאות.
אם משתתפי הקבוצה שקיבלה את התרופה מראים שיפור גדול יותר בסימפטומים של השפעת לעומת הקבוצה שקיבלה פלסבו- הרי שהתרופה מועילה.
תגליות מפתיעות
למרות שייעודן המקורי של תרופות הדמה היה להוות בקרה על תרופות אחרות, במשך השנים גילו חוקרים שונים כי לפלסבו ישנן השפעות מיטיבות בפני עצמו. למעשה, כ-35% מהחולים בניסויים השונים שנערכו בפלסבו הגיבו באופן חיובי לנטילת תרופת הדמה, מה שמכונה "אפקט פלסבו".
זה לא מעיד על כך שלא היתה בעיה ממשית, אלא על כך שתרופת הדמה יצרה השפעה סוגסטיבית ששיפרה את מצב החולה. בין היתר מחקרים הוכיחו כי תרופות דמה מסוגלות לשכך כאבים, להוריד לחץ דם, לשפר נגעי עור ופסוריאזיס ואפילו לשפר את מצבם של חולי טרשת נפוצה.
ניסויים הוכיחו גם כי נחקרים שנטלו תרופות דמה במקום התרופה המקורית נטו לסבול מתופעות הלוואי של התרופה המקורית, ולעתים כל כך נבהלו מתופעות אלה עד שהיו בסכנת מוות.
השפעה פיזית ונפשית
ישנן השערות שונות בנוגע לפשר התופעה המדהימה. יש האומרים כי סוד הצלחת הפלסבו היא שכנוע עצמי בלבד- אדם מאמין שנטילת תרופה תשפר את מצבו ולכן כך אכן קורה.
שכנוע זה אינו רק תהליך נפשי אלא גם תהליך פיזי: לגוף ישנן יכולות מוכחות של ריפוי עצמי, אשר נכנסות לפעולה עם כניסת תרופת הדמה לגוף.
יש שתולים את ההצלחה דווקא בתשומת הלב וההרגעה שניתנת לחולה בטיפול מכל סוג שהוא, כמו במקרה של חולי סוכרת שקיבלו מנת פלסבו במקום מנת אינסולין שלוש פעמים בשבוע, במועדים קבועים שכללו גם מפגש עם רופא ואחות, ששקלה אותם ועודדה אותם להקפיד על התזונה.
פלסבו לטיפול בסרטן
במחלקה האונקולוגית של המרכז הרפואי שיבא נעשה ניסוי נועז במיוחד בפלסבו: חולי סרטן שסיימו את הקצבת המורפיום שניתנה להם קיבלו לידם מאחד האחים במחלקה כוס מים, לצד צלחת תרופות ריקה.
האח ביקש מהם לשתות את המים וציין בפניהם שהוא מאמין שזה יעזור, ובדיקות מאוחרות אכן הוכיחו כי עוצמת הכאב של החולים פחתה. נראה שכאן הייתה הצדקה למתן הפלסבו כיוון שלא היה ניתן לספק משכך כאבים פעיל.
כשמדובר במחלות קשות כמו סרטן השימוש בתרופות דמה מעלה שאלות קשות: למשל נמצא בניסויים כי קצב התפשטות התאים הסרטניים הואט כתוצאה משימוש בתרופות דמה. האם זה אומר שניתן בשלב הראשון לוותר על כימותרפיה, הקרנות וניתוחים ולנסות להשתלט על מחלת הסרטן באמצעות תרופת דמה? נראה שמעטים יסכימו להשתתף בניסוי שכזה.
לכאורה רופאים יכולים לספק פלסבו במקום תרופות כדי להשביע את רצון החולה וכמובן כדי למנוע את ההשפעות השליליות של תרופות שונות, אך בשימוש כזה עלולה להיות בעיה מוסרית שכן הרופא מחויב לספק לחולה הסברים על יעילות התרופה וכמובן צריך לשים את טובת החולה לנגד עיניו.
שימוש בפלסבו כרוך ברמיה ולכן השימוש בו מעלה סוגיות אתיות מורכבות. לכן ההסתדרות הרפואית קבעה כי מותר לרופא לתת תרופת דמה רק כשמדובר בתקופה קצובה ומבלי סכנת נזק לחולה.
>
