המדידה של רמת הסידן בשתן נחוצה כאשר באים לבדוק את הגורמים של היווצרות אבנים בדרכי השתן המכילות סידן כמו לדוגמה אבני Calcium oxalate או אבני Calcium phosphate. המדידה של רמת הסידן בדם לעומת זאת, נחוצה לצורך אבחון מצבים שונים הקשורים לבריאות מערכת העצבים, העצם, הלב, השיניים והכליות ולמעקב אחר מצבם של הסובלים ממחלות הפוגעות במערכות הנ"ל.
כמו כן, במקרים מסוימים המדידה של רמת הסידן בדם מהווה אלמנט אחד במכלול רחב של אלמנטים שמטרתם לספק מידע בנוגע לבריאותו הכללית של הנבדק. בין היתר יש לבדוק את רמת הסידן בדם כאשר המטופל חולה או כאשר ישנו חשד שהמטופל חולה בספיגה לקויה של סידן במעי, מחלת כבד כרונית, סרטן הריאות, סרטן השד, אוסטיאופורוזיס ועוד.
עודף סידן בדם (היפרקלצמיה)
הסידן הוא המינרל השכיח ביותר בגופנו, כשסך הכול הוא מהווה עד שני אחוז ממשקל הגוף. כתשעים ותשעה אחוז מהסידן בגוף האדם נמצא בשיניים ובעצמות ורק אחוז אחד נמצא ברקמות רכות, בדם ובנוזלי הגוף, האחרים. הריכוז של הסידן שלא נמצא בעצמות ובשיניים נשמר קבוע ויציב באמצעות מערכת ויסות הורמונלית.
רמה גבוהה יתר על המידה של יוני סידן בדם נמצאת בדרך כלל ברמות PH נמוכות וזאת בשל היחלשות של הקשר בין האלבומין לסידן. עודף סידן בדם מתפתח גם כן על רקע של טיפול כרוני ב- Hydrochlorothiazide, טיפול בליתיום, צריכת מלחי סידן וצריכת Hydralazine.
כאשר אדם מרותק למיטתו למשך תקופה ארוכה, בדגש על גברים צעירים, עלול להתפתח עודף סידן בדם על רקע גיוס סידן מהעצמות. גם הנקה עלולה לגרום ליציאה של סידן מהעצמות והדבר נכון גם בנוגע לנטילה של תכשירים בסיסיים שונים כמו לדוגמה סידן פחמתי המשמש לטיפול בכיב פפטי, שימוש בתרופות משתנות ממשפחת התיאזיד ועוד.
עודף סידן בשתן (היפרקלציאוריה)
עודף סידן בשתן או היפרקלציאוריה, יכול להופיע במגוון רחב מאוד של מצבים. להלן רק כמה מהם על קצה המזלג:
- ספיגה מוגברת של סידן המגיע מהמון במעי (Absorptive hypercalciuria).
- פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס (Hyperparathyroidism).
- חשיפה מוגברת לשמש.
- מחלה גרורתית שגורמת לפירוק עצם.
- אוסטיאופורוזיס, בעיקר לאחר אי תנודתיות ארוכה.
- אקרומגליה (Acromegaly או גידלון בעברית) – מחלה נדירה מאוד שבה הגולגולת, כפות הרגליים ועצמות כפות הידיים ממשיכות לגדול בצורה לא פרופורציונאלית.
- מיאלומה נפוצה (סרטן של מח העצם).
- תסמונת קושינג (Cushing's Syndrome או hyperadrenocorticism) – הפרעה הורמונלית המתרחשת בעקבות חשיפה ממושכת לעודף גלוקוקורטיקואידים.
- הרעלת ויטמין D (בדרך כלל במקרים האלו לפני שתתפתח היפרקלצמיה, תופיע היפרקלציאוריה).
- מחלת ווילסון.
- מחלת פאג'ט.
- תסמונת פנקוני.
- תירוטוקסיקוזיס (תסמונת הנגרמת בעקבות חשיפת איברי הגוף לרמות גבוהות של הורמוני בלוטת התירואיד).
מה הם התסמינים של עודף סידן?
עודף סידן בדם יכול לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של תסמינים ולהשפיע על מערכות גוף שונות. במערכת העצבים עלולים להופיע תסמינים כגון: דיכאון, חרדה, הפרעות קוגניטיביות, חולשת שרירים, שינויים במצב ההכרה, רפלקס ירוד בגידים והפרעות הליכה. במערכת הלב וכלי הדם עלולים להתפתח תסמינים כגון: הסתיידויות בשסתומי הלב, היפרטרופיה בחדר שמאל, הפרעות קצב לב והפרעות הולכה מגוונות, ברדיקרדיה ועוד.
במערכת העיכול עלולים להופיע תסמינים כגון: חוסר תיאבון, עצירות, בחילה, הקאות, דלקת חדה של הלבלב, בחילות, הקאות ועוד. בכליות עלולים להופיע תסמינים כגון: יצירת אבנים בכליות, אי ספיקת כליות, נמק של תאים בכליות ועוד.
כיצד מטפלים בעודף סידן?
הטיפול בעודף סידן מותאם לכל מטופל ומטופל באופן אישי, וזאת מאחר והטיפול בבעיה משתנה בהתאם לגורם שהוביל להתפתחות העודף. כך לדוגמה אם מדובר על פעילות מוגברת של בלוטת יותרת התריס, ניתן להסיר את הבלוטה באופן חלקי או מלא בניתוח, אך אם העלייה ברמות הסידן התרחשה בעקבות נטילה של תרופות מסוימות, הרי שעל ידי הפסקת נטילת התרופות, בדרך כלל ניתן להביא לאיזון רמות הסידן במהירות.>
