אורטיקריה (מכונה לעיתים בעברית תקנית "חרלת") היא מחלה דלקתית התקפית של העור. מחלה זו מאופיינת בנגעים אופייניים וגרד ניכר כתוצאה מתגובה בלתי מתואמת של מערכת החיסון בגוף. שם נוסף של המחלה הוא "סרפדת", בגלל הנגעים האורטיקריה המופיעים לאחר מגע עם סרפד.
סימנים וסימפטומים
ההופעה הרגילה של אורטיקריה היא כנגעים אדומים, עגולים ומורמים מהעור, שלעיתים מתחברים לכדי נגעים עוריים מפושטים וגדולים. הנגעים מופעיים לפרק זמן קצר בלבד (12 עד 36 שעות), ונוטים להיעלם ולהופיע במהירות רבה.
אורטיקריה קשורה בקשר אמיץ למחלה דומה – אנגיואדמה, המופיעה כנפיחות מקומית בעור כתגובה אלרגית לחומרים שונים. המקומות האופייניים ביותר לפריחה האורטיקריה הם הפנים והגפיים. לאחר היעלמות הפריחה לא ניתן להבחין בשינויים כלשהם בעור, והפריחה חולפת כלא הייתה.
הופעה של פריחה אורטיקריה שכיחה מאוד, ומעריכים שכרבע מהאוכלוסייה סבלה מפריחה אורטיקריה.
גורמים לאורטיקריה
אורטיקריה מופיעה במרבית המקרים כתגובה לחשיפה של העור לחומר מרגש, אלרגן, שגורם לעירור של מערכת החיסון. האלרגן נקשר לנוגדנים מסוג IgE, הופכים ל"משפועלים". הנוגדנים המשופעלים נקשרים בתורם לתאים של מערכת החיסון, המוכנים תאי MAST.
התאים מתרפקים, ומשחררים היסטמין. ההיסטמין אחראי לרוב התסמינים המופיעים באורטיקריה – הנגעים העוריים הבצקתיים, והגרד. האלרגנים המביאים לאורטיקריה מגוונים, ומשתנים מאדם לאדם. אלרגנים נפוצים כוללים אבקנים של פרחים, חומרי מזון, תרופות, עובשים, עקיצת דבורים, ועוד.
מלבד תגובה לאלרגנים, אורטיקריה יכולה להופיע גם על רקע פגיעה פיזית לגוף (קור, שמש, שריטה), מחלות אוטואימוניות שונות, מחלות תורשתיות ותגובות לא דלקתיות לתרופות (למשל: סוגי אנטיביוטיקה שונים, תרופות ממשפחת האופיאטים).
אבחון של אורטיקריה
אבחנה של אורטיקריה מבוססת על הפריחה האופיינית, הנעלמת במהירות, לרוב בהקשר של חשיפה ידועה לאלרגן. ניתן לחזק את האבחנה על ידי בדיקות להוכחת אלרגיה לאנטיגן. בדיקות אלו כוללות "מבחני מטלית" (תבחיני עור) שבהם מוזרקת כמות קטנה של האלרגן לעור.
תגובה אלרגית מתבטאת באודם ונוקשות ומעידה על אלרגיה. ניתן להיעזר בבדיקת לזיהוי נוגדנים מסוג IgE בדם, שלהם תפקיד משמעותי, כאמור, בהתפתחות האורטיקריה. בדמם של חולים עם אורטיקריה נמצאו רמות גבוהות גם של היסטמין, אך אין לממצא זה משמעות קלינית רבה.
סוגים נדירים למדי של אורטיקריה, שאינם קשורים לתגובה אלרגית, נמשכים בדרך כלל מעבר לפרק הזמן הקצר מאוד של אורטיקריה רגילה, וקשורים למגוון רחב של תופעות אוטואימוניות נוספות: כאבי פרקים, סימנים של דלקת בכלי הדם (וסקוליטיס), רמות נמוכות של משלים (מרכיב של מערכת החיסון) בדם, ועוד. ב
מקרים שבהם מתעורר חשד שהאורטיקריה היא ביטוי של דלקת בכלי הדם, יש בדרך כלל צורך בביופסיה לאישור האבחנה.
טיפול באורטיקריה
הטיפול הראשוני באורטיקריה כולל תרופות ממשפחת נוגדי ההיסטמין. תרופות אלה מונעות אל קשירת ההיסטמין לקולטן, ולכן מונעות את התגובה האלרגית המופיעה לאחר שחרור ההיסטמין. התרופות מקבוצת נוגדי ההיסטמין מחולקות לתרופות מהדור הישן (למשל: אהיסטון), ולתרופת מהדור החדש (למשל: לורטדין).
תרופות מהדור הישן עלולות לגרום לתופעות לוואי שונות (יובש בפה, שינוי לחץ דם) וישנוניות, בעוד שתופעות אלו מינימליות יותר בתרופות החדשות. בדרך כלל אין צורך בטיפול בסטרואידים באורטיקריה, אלא במקרים קיצוניים של תגובה דלקתית מסוכנת (למשל, תגובה המלווה באנגיואדמה מפושטת).
במקרים נדירים של אורטיקריה כרונית חוזרת ניתן לטפל בחולים בתרופות המדכאות את מערכת החיסון, כדוגמת ציקלוספורין.
>
