סיבוכים וסיכונים בלידה

לידה קשה, עם בעיות שונות, מכונה בשפה הרפואית "דיסטוציה". שיעור הלידות הקשות יכול להגיע עד ל- 25% בלידות ראשונות, ושיעוריו קטנים יותר בלידות הבאות.

נהוג לחלק את הבעיות המתעוררות במהלך הלידה על פי אחד משלושה גורמים: התינוק, תעלת הלידה והרחם. באנגלית, מכונים שלושת הגורמים שלושת ה – P’s: passenger ("הנוסע"- התינוק), Passage ("המעבר"- תעלת הלידה) ו – Power ("הכוח"- התכווצות הרחם).

מהלך לידה בלתי תקין

לידה מחולקת לשלושה שלבים. השלב הראשון מתחיל עם הופעת הצירים, ונמשך עד לפתיחה מלאה של צוואר  הרחם. השלב השני מסתיים ביציאתו של התינוק אל מחוץ לרחם, והשלב השלישי מסתיים עם יציאתה של השלייה.

נהוג לחלק את השלב הראשון לשניים: שלב לטנטי (רדום) ושלב אקטיבי , של לידה פעילה. השלב הלטנטי ארוך במידה ניכרת בלידה ראשונה לעומת לידות נוספות. לעיתים מתארך השלב הלטנטי יתר על המידה, והלידה מתמשכת. אורכו של השלב הלטנטי נמשך בממוצע כ – 6 וחצי שעות בלידה ראשונה, וכחמש שעות בלידות נוספות.

סיבות נפוצות להארכת השלב הלטנטי כוללות מתן יתר של חומרי הרדמה וחומרים מטשטשים, עודף משקל של האישה היולדת (להרחבה: השמנה ולידה), התחלת לידה עם צוואר רחם שאינו מוכן, הפרעות בהתכווצויות הרחם וחוסר התאמה בין העובר למבנה האגן של האישה.

ברוב המקרים לאחר מספר שעות של המתנה, מנוחה, וטיפול בנוזלים, האישה תתקדם לשלב הלידה הפעילה. בכ-10% מהמקרים יתברר שלא מדובר בהתחלה אמיתית של לידה (false labor), והאישה תשוחרר לביתה, בהמתנה ללידה העתידית.

באחוז קטן של המקרים עם עיכוב בשלב הלטנטי ניתן להיעזר בחומרים המחזקים את התכווצות הרחם ומזרזים את הלידה, כדוגמת אוקסיטוצין. הארכה של השלב הלטנטי לא פוגעת בהמשך הלידה, לא יוצרת סיבוכים אחרים ומאפשרת לידה וגינלית רגילה.

סיבוכים הקשורים לתינוק (Passenger)

קיימים ספר גורמים שיכולים להשפיע לרעה על מהלך הלידה ומקורם בתינוק. תינוק גדול יתר על המידה (מקרוזומיה) יכול להתקשות לעבור בתעלת הלידה הצרה. תינוקות גדולים נפוצים באימהות החולות בסוכרת הריונית.

סיבה נפוצה אחרת לקשיים בלידה היא מצג לא תקין של העובר. במצב רגיל, ראשו של העובר מכוון כלפי צוואר הרחם. במצגים לא תקינים, חריגה מהמצב הנורמלי יכולה להקשות על הלידה, ולהביא לידי ניתוח קיסרי.

מצגים לא תקינים משמעם תנוחה של העובר השונה מהתנוחה הרגילה, בה הראש מופנה כלפי צוואר הרחם, הפנים מופנות כלפי אחורי הגוף, והראש יוצא ראשון מתעלת הלידה. מצגים לא תקינים מקשים על הלידה ועלולים לגרום לסיבוכים שונים, עם צורך בתהערבות כירורגית ולידה בניתוח קיסרי.

מצגים לא תקינים נפוצים הם מצג עכוז (Breeach), בו האגן של העובר נמצא מול צוואר הרחם במקום ראשו, מצג פנים (face presentation), בו פני העובר נמצאים בזוית לשאר הגוף, והפנים מציצות אל מול מחוץ לתעלת הלידה, מצג בו העובר שוכן לרוחב הרחם, במקום לאורכו (transverse lie), וכדומה.

סיבוכים הקשורים לתעלת הלידה (Passage)

תעלת הלידה הוא האזור הצר באגן בו העובר עובר בדרכו אל מחוץ לרחם. מחלקים באופן גס את צורת האגן לארבעה "טיפוסים" שונים, השונים זה מזה במבנה ובזויות בין העצמות. אגן "גניקואידי" הוא האגן הנשי הקלאסי וכרוך במיעוט יחסי של הפרעות במעבר העובר באגן. אגן "גניקואידי" נמצא אצל כ- 50% מהנשים.

סוגים נוספים של צורות אגן הם האגן ה"אנדרואידי" – אגן בעל צורה "גברית", הנמצא אצל שליש מהנשים, אגן "אנתרופואידי", ואגן "פלאטיפלואידי". העיסוק במדידת האגן וצורתו נקרא "פלבימטריה" – Plavimetry. צורות שונת של האגן כרוכות באחוזים שונים של סיבוכים במעבר העובר בתעלת הלידה.

סיבוכים הקשורים לרחם (Power)

התכווצויות ייעילות של הרחם חיוניות למהלך לידה תקין. התכווצויות של הרחם נמדדות ביחידות מונטוידו (montevido unit) שהוא הכפלת העוצמה המירבית של התכווצות הרחם במזפר ההתכווצויות במרווח זמן בן עשר דקות.

הפרעות בהכווצות הרחם יכולות להיות בעלות שתי תבניות עיקריות: רחם שאינו מתכווץ בעוצמה מספקת (רחם היפוטוני), ורחם שמתכווץ באופן בלתי מתואם. רחם היפוטוני נצפה בעיקר בנשים שטרם ילדו ויכול להיגרם מחומרים מרדימים בכמות גבוהה מדי, הרחבה מוגברת של הרחם (למשל בריבוי מי שפיר והריונות מרובי עוברים) וכדומה .

ניתן לטפל ברחם היפוטוני באמצעות אוסיטוצין (אך יש לשלול קודם הפרעות בתעלת הלידה ובמצג העובר כגורם לעיכוב בלידה). רחם היפרטוני לא מתואם הוא מצב נדיר יותר, הקשור בהיפרדות שלייה, שימוש יתר באוקסיטוצין, או מנח לא תקין של העובר. הטיפול כולל בדרך כלל תרופות המפחיתות את התכווצות הרחם או הפתה במינון האוקסיטוצין.

אולי יעניין אותך גם:

מומי לב כחלוניים: מה הם? וכיצד ניתן לאבחן ולטפל בהם?

>