מרחיבי סמפונות הם תכשירים שונים המיועדים להקל על תסמינים של מחלות שונות, בדגש על מחלת ריאות חסימתית וגנחת הסמפונות (אסטמה). לפני שנפתח בדברים, חשוב לציין כי מרחיבי הסמפונות לא מיועדים לטפל במחלה עצמה או בגורמים למחלה, אלא רק להקל על הסובלים מהמחלה ולהרחיב את נתיבי האוויר. הסמפונות הם זוג הצינורות המקשרים את קנה הנשימה לריאות.
שני הסמפונות מתפצלים מקנה הנשימה כאשר הסמפון השמאלי מקשר בין קנה הנשימה לריאה השמאלית ואילו הסמפון הימני מחבר בין קנה הנשימה לריאה הימנית. הסמפונות הראשיים, המתפצלים מקנה הנשימה הם הסמפונות העבים ביותר, המתפצלים בתוך הריאות שוב ושוב והופכים לדקים יותר ויותר. הסמפון הנושם או הסמפון הסופי הוא הסמפון הקטן ביותר.
בדפנות של הסמפונות ניתן למצוא רקמת שריר ורקמת סחוס ומבפנים מצופים הסמפונות בשכבה רירית נשימתית המאופיינת בבלוטות מיקרוסקופיות הנקראות ריסים. תפקידם של הריסים לסלק מהסמפונות גופים וחלקיקים זרים שהצליחו לחדור אליהם. הרירית מצפה את כל דרכי הנשימה, החל מהאף וכלה בקצה הסמפונות. כל היצרות של הסמפונות תקשה על מעבר האוויר מקנה הנשימה לריאות וחזרה ותוביל לקוצר נשימה.
אגוניסטים לקולטן בתא 2
התרופות האפקטיביות ביותר בקבוצה זו נקראות אגוניסטים לרצפטור בתא 2. לאורך דרכי הנשימה, ניתן למצוא קולטנים רבים מסוג בתא 2. כאשר הקולטנים קושרים ליגנד ויהיה זה אדרנלין או אגוניסט כמו למשל ונטולין, מתרחשת הרחבה של השריר החלק בסמפונות, דרכי האוויר מתרחבות ומורגשת הקלה מידית בתסמינים. בנוסף, התרופות במשפחה זו הינן בעלות השפעה מעכבת על תאי מאסט ולפיכך הן מסייעות להפחתת הפרשת הריר.
נהוג לחלק את התרופות במשפחה זו לשתי קבוצות עיקריות: תרופות לטווח קצר המקלות על התסמינים במהירות גבוהה מאוד (ונטולין ובריקלין) הנקראות SABA (ראשי התיבות של Short acting beta 2 agonist) ותרופות לטווח ארוך הפועלות במשך 12 שעות (formoterol ו- salmeterol) הנקראות LABA (ראשי התיבות של long lasting beta 2 agonist).
התרופות המסווגות כ- SABA ניטלות בשילוב עם סטרואידים במשאף אחד, שכן שילוב של SABA עם סטרואידים מוביל לירידה בתדירות התקפי האסטמה. בנוסף לכך, נטילה של SABA ללא סטרואידים גורמת לעלייה קטנה בשיעור התמותה בקרב החולים.
תרופות אנטיכולינרגיות
תרופות אלו דוגמת Aerovent, הן תרופות אנטגוניסטיות לקולטנים מוסקריניים, המונעות את ההתכווצות של דרכי הנשימה, המתווכת על ידי נוירוטרנסמיטר כולינרגי. תרופות אלו פחות יעילות בהשוואה לאגנוסיטים לקולטן בתא 2 וזאת משום שהן פועלות אך ורק במנגנון ספציפי אחד הגורם לכיווץ הסמפונות. אי לכך, נהוג לעשות בהן שימוש במקביל לתרופות אחרות ורק בקרב מטופלים שלא ניתן לאזן רק באמצעות תרופות אחרות.
תאופילין
תאופילין (גליפילין ותאוטרים) הייתה בעבר תרופה פופולארית מאוד, אך בשנים האחרונות לאור ריבוי יחסי של תופעות לוואי ויעילות נמוכה יחסית, הפופולאריות שלה ירדה מאוד. התרופה מעכבת פוספו די אסטרזות בתאי שריר חלק בסמפונות וכך גורמת להרחבתם. כמו כן, התרופה הינה בעלת פעילות אנטי דלקתית, בעיקר במינונים נמוכים. גם במקרה הזה התרופה לא ניטלת לבדה אלא תמיד בנוסף לטיפול אחר, לצורך חיזוק ההשפעה.
מה הן תופעות הלוואי האפשריות של מרחיבי סמפונות?
תופעות הלוואי של אגוניסטים לביתא 2 כוללות בעיקר פלפיטציות ורעד בלתי רצוני בשרירים ואילו תופעות הלוואי של התרופות האנטיכולינרגיות כוללות עלייה בסיכון לגלאוקומה, אצירת שתן ויובש בפה.
תופעות הלוואי החמורות ביותר קשורות לתאופילין וכוללות בחילות והקאות, השתנת יתר, כאבי ראש ועוד. במינונים גבוהים התרופה עשויה להוביל להפרעות בקצב הלב, פרכוסים ואף מוות.
>
