הכליות ממוקמות בחלל הבטן האחורי ומחוברות על ידי זוג צינורות הנקראות שופכנים לשלפוחית השתן. עורקי הכליה מתפצלים מאבי העורקים ומזרימים דם לכליה לצורך סינונו מחומרי פסולת, בעיקר בצורה של שתן. באדם מבוגר כל נפח הדם מסונן בממוצע כ-35 פעם ביום.
בנוסף לסינון הדם מתוצרי לוואי, לכליות מספר תפקידים נוספים:
- הפרשת הורמונים מסוימים, כגון אריתרופואטין אשר מגרה את תהליך יצור כדוריות דם אדומות במח העצם והורמון נוסף בשם רנין, אשר אחראי על ויסות כמות מלחים (נתרן ואשלגן) מסוימים בדם ובשתן.
- שמירה על מאזן נוזלים תקין, זאת על ידי יכולת שליטה בריכוז כמות המים המופרשים בשתן.
- ויסות מדד החומציות של הדם.
- הפיכת ויטמין D לצורתו הפעילה, לצורך שמירה על מסת עצם תקינה ואיזון מאגרי הסידן והזרחן.
הגורמים למחלת כליות
מחלת כליות יכולה להתפתח מכמה סיבות. ההפרעות יכולות להופיע בצורה אקוטית או כמצב מתמשך. חלק מהסיבות נובעות מהפרעות בכליה עצמה כגון:
- ציסטות
- אבנים בכליות
- זיהומים או בעיות מבניות של הכליה
הקשר בין סכרת למחלת כליות
מחלת הסכרת היא אחת מבין המחלות הנפוצות ביותר אשר גורמת לפגיעה כלייתית. בדרך כלל הפגיעה תתרחש בשלבים המתקדמים יותר של מחלה ותיגרם עקב הצטברות משקעי סוכר ברקמת הכליה וכלי הדם שלה. מחלות נוספות כגון זאבת-לופוס, איידס ומחלות חיסוניות אחרות עלולות להיות הגורם.
נטילת תרופות מסוימות כגון משככי כאבים או אנטיביוטיקות ספיציפיות יכולות גם כן לפגוע בתפקוד הכליות.
זיהומים של דרכי השתן התחתונות עלולים להתפשט לעבר הכליות ולגרום לדלקת חריפה מצב הנקרא בשפה רפואית PYELONEPHRITIS. מצב זה לרוב יתבטא בחום, צמרמורות כאבי גב ובחילות, הטיפול דורש מתן אנטיביוטיקה תוך ורידית.
אי ספיקת כליות
החשש או ההשלכה הבעייתית ביותר של הפרעה כלייתית הוא מצב של אי-ספיקת כליות. במצב זה הכליות אינן מסוגלות לבצע את פעולתם בצורה תקינה. לעיתים הבעיה היא חדה והפיכה כמו בעת נטילת תרופות מסוימות אשר פוגעות ברקמת הכליה, אך בחלק גדול מן המקרים המצב הוא מתמשך כמו למשל במחלת הסכרת.
חומרי פסולת מצטברים בגוף, מאזן הנוזלים והמלחים משתבש וחסר בהורמונים המיוצרים על ידי הכליות עלול להוביל לאנמיה וירידה במסת העצמות. אי ספיקת כליות מתבטאת בדרך כלל בבצקות (לרוב יחלו סביב העיניים) הנובעות מאיבוד חלבונים בשתן וגם בגלל יתר לחץ דם הנוצר בעקבות השינויים במאזן הנוזלים והמלחים.
ההפרעות באיזון המלחים, במיוחד באשלגן עלולות להוביל לחולשת שרירים, שינויים בהכרה והפרעות קצב. נהוג לחלק את הסיבות לאי ספיקת כליות לשלוש סיבות מרכזיות:
- הפרעות מגורמים שמקורם בכליה עצמה – זיהומים, טיפול תרופתי, מחלות מבניות ותורשתיות של רקמת הכליה.
- חסימות באזורים הנמצאים כביכול "מתחת" לכליה וכוללים את השופכנים, שלפוחית השתן, השופכה, בלוטת הערמונית בגברים ומערכת הרבייה הנשית. חסימות באזורים אלו "ימנעו" יציאה של שתן מהכליות וישבשו את התפקוד שלהם.
- סיבות אשר יגרמו לירידה באספקת הדם אל הכליה, כגון איבוד דם מאסיבי, התייבשות חמורה, היצרות של עורקי הכליה ואי ספיקת לב (מחלת לב).
דיאליזה – טיפול באי ספיקת כליות
הטיפול באי ספיקת כליות תלוי בסיבה לבעיה, אך במצבים בהם הנזק חמור או בלתי הפיך יתכן צורך לעבור טיפולי דיאליזה, מכונה זו מדמה את פעולת הכליות ובעצם מסננת את הדם. לרוב תבוצע הפעולה כ-3 פעמים בשבוע, במרכזים מיוחדים המיועדים לכך.
השתלת כליה
במקרים בהם הנזק הוא בלתי הפיך, גיל החולה והרקע הרפואי שלו מתאימים, תיתכן אפשרות להשתלת כליה. הכליה המושתלת חייבת להיות מותאמת חיסונית למטופל ולרוב תדרוש טיפול לדיכוי מערכת החיסון לאורך שנים רבות.
ראו גם:
נפריטיס – דלקת כליות
>
