מחלת העייפות הכרונית (chronic fatigue syndrome), הינה מחלה הנגרמת מסיבה שאינה ידועה כיום, והגורמת למגוון תסמינים וסימנים גופניים אשר מלווים בעייפות מתמשכת, לתקופה של לפחות שישה חודשים, ואשר אינה קשורה באופן ישיר למאמץ גופני אינטנסיבי או מנוחה.
בנוסף לעייפות, קיימים מגוון נוסף של תסמינים המאפיינים את המחלה בצורותיה השונות, כגון כאבי שרירים ופרקים, כאבי גרון, הפרעות קוגניטיביות כגון קשיי ריכוז ובעיות זיכרון, תשישות פיזית ועוד. המחלה פורצת לרוב אצל נשים צעירות, לרוב בגילאי 20-40, ונקראית גם "שפעת היאפים" בשל הסטיגמה כי מערבת את האוכלוסיה הצעירה במעמד הבינוני-גבוה, אשר חיה אורח חיים עמוס ורווי לחץ.
כיצד נגרמת המחלה?
קיימות מספר תאוריות הקשורות לפתופיזיולוגיה של המחלה, מביניהן התאוריה העיקרית המקובלת היא כי המחלה מתפרצת לאחר זיהום נגיפי חולף, אשר מהווה טריגר גופני לתחילת המחלה. עם זאת, המנגנון המדויק אינו ידוע, ויתכן וקיים מרכיב של פעילות עצמית של הגוף כנגד מרכיביו כמו במחלות אוטו-אימוניות (מחלות הפוגעות במערכת החיסון) שכיחות אחרות.
מספר גורמים זיהומיים נחקרו כגורמים להתפרצות המחלה מביניהם נגיף האפשטיין-בר (EBV), הידוע כגורם למחלת המונונוקלאוזיס ("מחלת הנשיקה"), אשר מאפייניה דומים מאד למאפייני המחלה. זיהום בחיידק כלמידיה פנאומוניה נבדק אף הוא כגורם פוטנציאלי למחלה, ובמספר מחקרים הראו כי טיפול אנטיביוטי מתאים לחיידק הביא לשיפור בתסמיני המחלה. עם זאת, מסקנות אלו לא הוכחו במחקרים גדולים.
אבחון המחלה
החולים במחלת העייפות הכרונית לרוב עוברים בירור ראומטולוגי נרחב למחלות פרקים או בירור זיהומי למחלות נגיפיות שונות הגורמות לסימפטומים דומים של תשישות וחוסר ריכוז או כאבי שרירים ופרקים.
שלילת מחלות נפוצות כגון אנמיה, מחלת הנשיקה ותת פעילות של בלוטת התריס היא אמצעי חשוב בתהליך אבחון המחלה. למעשה, האבחון בסופו של דבר נעשה בין היתר על דרך השלילה, כאשר נשללו מחלות אחרות להן סימנים קליניים ומעבדתיים אופייניים.
ההכרה במחלה כהפרעה גופנית אינה ארוכת שנים. בעבר הרופאים נהגו לחשוב כי מדובר בתלונות שמקורן הוא נפשי/פסיכולוגי, זאת מכיוון שאין סימנים גופניים, מעבדתיים או הדמייתיים מובהקים למחלה. עם זאת, פותחו כלים קליניים לאבחון המחלה, והיא מאובחנת כאשר המטופל עומד בקריטריונים הבאים:
- המטופל סובל מעייפות כרונית למעלה משישה חודשים ברצף, וכל המחלות הנפוצות אשר יכולות לגרום להפרעות דומות נשללו, או-
- המטופל סובל בו זמנית מארבע או יותר תלונות מבין הבאות: הפרעות משמעותיות בזיכרון לטווח קצר או בריכוז, כאב גרון, כאב שרירים, כאבי פרקים ללא נפיחות או אודם במפרקים, עייפות קיצונית שאינה קשורה למאמץ פיזי, רגישות בקשריות הלימפה ותשישות ניכרת למרות שינה מספקת.
טיפול בעייפות כרונית
הטיפולים המקובלים כיום במחלה מכוונים להקלה בתסמינים ולא לריפוי. קיימים מגוון טיפולים מוצעים הנחשבים יעילים יחסית אולם חסרונם העיקרי הוא שאינם מעלימים את המחלה לחלוטין.
הטיפול במחלה כולל שילוב של מספר גורמים: בשלב ראשון, ישנה חשיבות לביצוע פעילות גופנית מתונה, אשר אינה מאמצת את הגוף יתר על המידה (בניגוד לפעילות אירובית אינטנסיבית). פעילות גופנית ידועה כגורמת לשחרור אנדורפינים במרכז ההנאה במוח, אשר משפרים את ההרגשה הכללית של המטופל ומפחיתים השפעה של הורמוני סטרס. טיפולים נוספים מכוונים חשובים הם להפחתה של לחץ בחיי היומיום של המטופל, בין אם ע"י ארגון סביבת עבודה תומכת, שעות עבודה מסודרות, ופעילות מקבילה להפחתת לחצים בשעות המנוחה.
יש מטופלים המדווחים על שיפור ניכר בהרגשתם באמצעות טיפולים רפואיים משלימים כגון עיסויים, דיקור ועוד. במידת הצורך ניתן לקבל טיפול תרופתי לאחר ייעוץ עם הרופא המטפל. התרופות המוצעות הן ממשפחת נוגדי החרדה/דיכאון, שנמצאו בחלקן יעילות גם במחלות דומות כגון פיברומיאלגיה.
>
