במהלך ההריון, העובר ואימו הם מערכת ביולוגית אחת, החשופים באופן שונה למזהמים חיצוניים. זיהומים שונים, המחוללים מחלה פשוטה יחסית באדם הבריא, יכולים לפגוע באופן משמעותי יותר באם ההרה ובעובר, ולגרום נזקים שונים – החל בלידה מוקדמת וכלה בפגיעה עוברית קשה למדי.
מספר מחוללי מחלה נקשרו באופן מיוחד לסיכון לעובר במהלך ההריון – חלקם היו בעלי משמעות רבה יותר בעבר, וחלקם משמעותיים ביותר גם היום. מחוללים אלו זכו לראשי התיבות TORCH – טוקסופלזמה (Toxoplasmosis), מחוללים אחרים ובכללם עגבת (Other – syphilis), אדמת (rubella) נגיף הציטומגלווירוס (CMV), נגיף ההרפס (Herpes Virus).
מלבד זיהומי ה- TORCH קיימים עוד זיהומים רבים המסכנים את ההריון – זיהום באנטרווירוסים, זיהום באבעבועות רוח (Varicella), זיהום בחיידק הליסטריה, ועוד.
בדיקת סקר לזיהומים בהריון
כדי לדעת על הסכנה להידבקות במהך ההריון, חשוב לבדוק את האשה בשלב מוקדם, או עוד בטרם הרתה, כדי לדעת לאילו מחוללים נחשפה, כנגד מה חוסנה, ומה מסכן אותה באופן מיוחד. בדיקות הסקר המומלצות בשלבי ההריון הראשנים כוללות בדיקה לעגבת (סיפיליס), בדיקת לאדמת, בדיקה ל – CMV ובדיקה לטוקוספלזומה.
טוקוספלזמה
טוקוספלזמה היא מחלה הנגרמת עלל ידי פרוטוזואה – טפיל חד תאי המורכב יותר מחיידק פשוט. הדבקה ראשונית באישה שטרם נחשפה יכולה לגרום לפגיעה משמעותית בעובר.
רוב העוברים שנדבקו בטוקוספלזמה הם אסימפטומטים, אך הסימנים של זיהום חמור יותר יכולים לכלול פריחה מפשוטת ברחבי הגוף, ראש קטן מהממוצע, הגדלת כבד וטחול, צהבת, דלקת עיניים, הירדוצפלוס (הפרעה בספיגת הנוזל העוטף את המוח – CSF) ועוד. המחלה מועברת בעיקר על ידי חשיפה לבשר נא שלא בושל כראוי, ומגע עם הפרשות של חתולים – הטפיל חי ומתרבה בגופם, ומועבר מהם לבני אדם.
אדמת
בעבר הלא רחוק, אדמת היוותה את הסיכון העיקרי לעוברן של נשים בהריון. אדמת הייתה מחלת ילדות נפוצה, המתבטאת כמחלה קלה – פריחה עם חום למשך מספר ימים. עיקר הסכנה באדמת הוא לנשים הרות – אדמת גורמת לחרשות ביילוד, קטרקט, מומי לב שונים והפרעות נוירולוגיות ומוחיות רבות.
עם זאת, שיעור האדמת בנשים בהריון פחת באופו דרמטי בשנים האחרונות, בגלל תפוצתו הרבה של החיסון, הניתן בילדות המוקדמת ובגילאי בית הספר. רוב הנשים בהריון מחוסנות היום כלפי המחלה, והיא נדירה למדי.
CMV
נגיף ה – CMV תפס את מוקומה של האדמת כמחולל חשוב הפגוע בעובר בהריון. נגיף זה יכול לגרום למחלה הדומה למחלת הנשיקה – חום, עייפות, תחשוה כללית רעה, כאבי גרון, החולפים גם ללא טיפול. הנגיף שייך לקבוצה של וירוסים היודעים להישאר בגוף באופן "רדום" (לטנטי) גם לאחר ההדבקה הראשונית וההחלמה.
עם זאת, הסיכון לעובר גבוה במיוחד בעיקר באישה שנדבקה בנגיף בפעם הראשונה, ונמוך הרבה יותר כאשר הנגיף עובר "הפעלה מחדש" (רה-אקטיבציה) באישה שחלתה בעבר. ברוב המקרים של אישה בהריון שנדבקה ב- CMV, העובר לא סובל מסימפטומים כלשהם. רק כ – 15% מהעוברים לערך יראו מחלה בעלת משמעות קלינית.
שיעור התמותה של העוברים החולים גבוה למדי, ועומד על כ- 30%, כאשר 80% מהתינוקות החיים סובלים מפגיעה נוירולוגית משמעותית. סימנים נוספים כוללים הגדלת כבד וטחול, דימומים בעור, כשל איברים רב מערכתי, צהבת ועוד.
ההדבקה מתרחשת בדרך כלל לאחר מגע קרוב עם הפרשות של אדם שנדבק ב- CMV. מכיוון שההדבקה גורמת לעיתים קרובות למחלה קלה בלבד, והפרשת הוירוס ממשיכה גם לאחר המחלה, קשה מאוד למנוע הדבקה וחשיפה של נשים בהריון לוירוס.
הרפס
נגיף ההרפס מוכר כוירוס הגורם לפצעים מסביב לפה ובאזור איברי המין. ההעברה של נגיף ההרפס לעובר מתרחשת בדרך כלל לא בהריון עצמו, אלא בלידה, תוך כדי המעבר בתעלת הלידה. נגיף ההרפס מצוי בפצעים מסביב לנרתיק ומדביק את היילוד.
הנגיף יכול להשפיע על היילוד בדרכים שונות, לפגוע באיברים רבים – ובעיקר במערכת העצבים, בעיניים ובעור. באשה בהריון עם נגעים הרפטיים ברורים מומלץ לעיתים קרובות לערוך ניתוח קיסרי כדי למנוע מעבר של העובר בתעלת הלידה והדבקה בנגיף ההרפס.
>
