מחלת גבהים היא מחלה שנגרמת בעקבות נוכחות באזורים שבהם קיימות רמות נמוכות של חמצן באוויר. הסיכון לחלות במחלה עולה כשמעפילים לגובה של מעל לשניים וחצי ק"מ.
מה הם הגורמים למחלה?
במקומות גבוהים הלחץ האטמוספרי נמוך יותר מאשר במקומות נמוכים וכתוצאה מכך הרמה של החמצן באוויר נמוכה יותר. במקרים בהם האדם שואף פחות חמצן, הוא מתקשה לספק חמצן לרמות הגוף השונות והדבר בא לידי ביטוי במגוון רחב של תסמינים. במצב זה האדם נאלץ לנשום בקצב מהיר יותר ונוצר מצב שנקרא בשפה הרפואית היפר וונטילציה.
אנשים שרגילים לחיות במקומות גבוהים לא סובלים ממחלת גבהים כיוון שכדוריות הדם שלהם מסוגלות להתמודד עם הסביבה הדלילה בחמצן וכן אנשים שלא מורגלים לחיות בסביבות כאלו יכולים אף הם להתרגל לסביבות דלילות בחמצן אך רק במידה והעלייה לגובה תתבצע באופן הדרגתי. עלייה מהירה מדי לגובה לא מאפשרת לגוף להסתגל לסביבה החדשה ולפיכך טיפוס מהיר מדי עלול להוביל להתפרצות המחלה.
מה הם התסמינים של המחלה?
התסמינים של המחלה נובעים כתוצאה מהעלייה ברמות הפחמן הדו חמצני בדם. העלייה ברמת הפחמן הדו חמצני גורמת בין היתר לקוצר נשימה, בחילה, אפתיה, כאבי ראש, סחרחורת, ראייה כפולה, חרדה, בלבול, הקאות והכחלה של השפתיים. התסמין הראשון לכך שתאי הגוף השונים לא מקבלים מספיק חמצן יהיה לרוב הכחלה של הציפורניים וקצות האצבעות.
בנוסף לכך, במקרים חמורים במיוחד של מחלת גבהים שאינם מטופלים תוך 24 שעות עלולים להופיע תסמינים קשים מאוד שכוללים בין היתר ערפול של ההכרה, בצקת ריאות, בצקת מוחית, אובדן הכרה ואפילו מוות. למעשה בין אחוז אחד לשני אחוז מהחולים במחלה ילכו לעולמם כתוצאה מסיבוכיה.
סך הכול בצקת בריאות מתרחשת בקרב עד חמישה עשר אחוז מהמטפסים שהעפילו לגבהים במהירות רבה מדי, בצקת מוחית נחשבת לנדירה יותר ומתרחשת רק בשיעור של עד שני אחוז מהמטפסים וכן יש לציין כי בין ארבעה לארבעים אחוז מהמטפסים סובלים מתסמין של דימום ברשתית.
כיצד מטפלים במחלת גבהים?
הטיפול במחלה משתנה בהתאם לסוג התסמינים מהם סובל החולה. כך למשל במידה והחולה סובל בעיקר מכאבי ראש, ניתן לטפל בו באמצעות אספירין, במידה והוא סובל מבעיות שינה ניתן לתת לו אצטאזולאמיד ואילו במידה והוא סובל מבצקת מוחית בעקבות הטיפוס המהיר לרוב תינתן לו תרופה בשם דקסאמתזון.
בבצקת מוחית שהופיעה על רקע של מחלת גבהים נהוג לטפל בתרופה בשם ניפדיפין. כמובן שהטיפול המומלץ הוא מתן חמצן או הכנסת החולה לתא לחץ שבו מעלים את הלחץ האטמוספרי באופן הדרגתי, אך לרוב ציוד זה אינו נמצא בפסגות ההרים הגבוהים בהם המחלה מתפרצת.
בנוסף, מומלץ מאוד במקרה של מחלת גבהים חמורה לרדת לפחות חמש מאות מטר בהר על מנת להקל על התסמינים האופייניים ובמקרים הקשים ביותר מומלץ להזעיק חילוץ באופן מידי ובהול.
מניעה של מחלת גבהים
אין ספק שהדרך הטובה ביותר לטפל במחלת גבהים היא פשוט על ידי מניעה שלה. ניתן למנוע מחלת גבהים על ידי שהייה של יומיים בגובה של בין 1800 מטר לגובה של 2400 מטר לפני שמעפילים לגובה של 2500 מטר.
חשוב מאוד להימנע מביצוע של פעילות גופנית מאומצת מעל לגובה של 2500 מטר וכן להקפיד על לינה בגובה שלא גבוה יותר מ- 600 מטר יחסית לנקודת הלינה האחרונה לאחר ההגעה לגובה של 2500 מטר. כמו כן, ישנן תרופות שמשמשות להפחתת הסיכון לחלות במחלת גבהים כמו למשל אורמוקס או דיאמוקס.
>
