ליתיום הוא אחד מבין קבוצת התרופות שמשמשות לטיפול בהפרעה דו קוטבית ואחד מהנחקרים ביותר. חשוב לדעת כי ליתיום הוא יסוד טבעי כמו סידן והחל משנת 1970 אושר השימוש בו כתרופה לטיפול בהפרעה דו קוטבית על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני ה- FDA.
ליתיום מסייע להפחית את חומרת המצב והתדירות שבה מופיע התקף של מאניה דיפרסיה. הוא עשוי גם להקל או למנוע דיכאון דו קוטבי. מחקרים מראים כי ליתיום יכול להפחית באופן משמעותי את סיכון ההתאבדות בקרב אוכלוסיה מסויימת. כמו כן, עשויה התרופה למנוע דיכאון.
בישראל התרופה נמכרת תחת השם ליקרביום ומאושרת לטיפול במאניה דיפרסיה, מייצב מצב רוח ומשמשת כטיפול משלים במקרים בהם מאובחן דיכאון עמיד. התרופה אינה מרפאת, אך עם זאת עשויה להקל על התסמינים האופיניים להפרעה דו קוטבית.
מנגנון הפעולה של תרופת ליתיום
מנגנון הפעולה העיקרי של התרופה נצפה במערכת העצבים המרכזית שהיא המוח וחוט השדרה. הרופאים אינם יודעים בדיוק כיצד ליתיום פועל ומשפיע על מצב הרוח אולם ידוע כי התרופה מחזקת את הקשרים של תאי העצב באזורי המוח שמעורבים בויסות מצב הרוח החשיבה וההתנהגות. הסברה הרווחת היא שהתרופה מחלישה אותות מסוימים דרך קולטנים הסמוכים ל- PIP2 ומשבשת את הייצור ובכך למעשה גורמת לחוסר בממברנת הנוירונים שמרכיבים את מערכת העצבים.
לצורך התחלת ההשפעה של התרופה נדרשים מספר שבועות. טרם השימוש בתרופה הרופא ימליץ על ביצוע של בדיקת דם פשוטה ובדומה לכך יידרש המטופל לעבור בדיקות דם תקופתיות לצורך בקרה משום שהתרופה יכולה לפגוע בפעילות הכליות או להשפיע על תפקודה של בלוטת התריס.
התרופה פועלת בצורה הטובה ביותר כאשר מינון התרופה נשמר בגוף ברמה קבועה ולכן חשוב לווסת את המינון. הרופא צפוי להמליץ על תפריט מוגבל וקבוע של מים ומלח משום ששניהם יכולים להשפיע על רמות התרופה בדם. מינון התרופה צפוי להשתנות בין הפרטים השונים ובהתאם לשלבי מחלתם. אנשים הלוקים בהפרעה דו קוטבית בדרך כלל מקבלים טיפול תרופתי משולב הכולל מספר סוגים של תרופות בעוד שמטופלים אחדים מסתפקים בליתיום בלבד.
תופעות לוואי
כ -75% מהאנשים המאובחנים עם הפרעה דו קוטבית הידועה גם כמאניה דפרסיה משתמשים בליתיום וחווים תופעות לוואי. ככל שהזמן חולף הגוף מתאים את עצמו לתרופה ותופעות הלוואי נעלמות. לפעמים, תופעות הלוואי משתנות בתגובה לשינוי במינון, אך עם זאת, שינוי המינון נעשה בהמלצת רופא בלבד. כמו כן, חשוב להקפיד על סוג התרופה שהומלץ בדיוק על ידי הרופא.
תופעות לוואי נפוצות כוללות רעד משמעותי בידיים, תחושת צמא מוגברת, הטלת שתן לעיתים תכופות, שלשולים והקאות, עלייה במשקל בלתי מוסברת, פגיעה בריכוז ובזכרון ועייפות קיצונית. תופעות נוספות עשויות להיות חולשה בשרירים, נשירת שיער, הופעת אקנה על גבי עור הפנים וירידה בתפקוד של בלוטת התריס. הקאות, חום, הליכה בלתי יציבה, אובדן הכרה, בלבול, שינויים בדיבור, או קצב לב מוגבר, כל אלה מצריכים בירור רפואי מוקדם.
באילו מקרים יומלץ להמנע מצריכת ליתיום?
בדומה לתרופות אחרות השימוש בליתיום כרוך בכמה סיכונים בריאותיים משמעותיים שהמשתמש חייב להכיר. בעבר נמצא כי התרופה נקשרה למומים מולדים מסוימים ולכן חשוב להתייעץ עם רופא טרם השימוש בנשים בהריון, במיוחד בשליש הראשון של ההריון. ההנקה אינה מומלצת בנשים הנוטלות ליתיום.
כמו כן, בחלק מהמטופלים, טיפול בליתיום ארוך טווח יכול להפריע לתפקוד הכליות או להוביל לנזק קבוע בכליות – ולכן ניטור תקופתי באמצעות בדיקות דם שנועדו לבחון את תפקוד הכליות הינו צעד חשוב.
>
