חסימת מעיים היא מצב רפואי דחוף, שבו נחסמת מערכת העיכול באיזורים שונים. חסימה כזו יכולה לסכן את חיי החולה, ודורשת טיפול מידיי שיביא לפתיחת החסימה. נהוג לסווג את חסימת המעיים על פי המיקום האנטומי שלה – חסימת מעי דק לעומת חסימת מעי גס.
חסימת מעי דק
הסיבה השכיחה ביותר לחסימת מעי דק היא הופעת הדבקויות תוך בטניות, שגורמות להידבקות דפנות המעי וחסימת המעבר התקין. הידבקויות תוך בטניות מופיעות בעיקר לאחר ניתוחי בטן שונים, כתוצאה מהתגובה הדלקתית המופיעה בבטן לאחר הטראומה הכירורגית. גורם שכיח אחר הם גידולים בטניים שונים – גידולים ראשוניים או גרורות (גידולי לבלב, שחלה, קיבה, מעי גס, ועוד). גידולים המופיעים באופן ראשוני במעי הדק נדירים למדי, ואינם מהווים סיבה שכיחה לחסימת מעי דק.
לעיתים הופעה של הרניה מובילה לחסימה. הרניה היא שק כלוא של מעי, הפורץ דרך חלל בדופן הבטן. כאשר המעי הכלוא נסגר בתוך השק, המעבר התקין דרך הלולאות הכלואות נסגר גם הוא. סיבות חשובות אחרות הן מחלת מעי דלקתית (מחלת קרוהן) ואבססים בטניים.
בהופעה הראשונית של חסימת המעי תנועתיות המעי הדק (הפריסטלטיקה) דווקא מוגברת, ומופיע שלשול. הצואה המועברת גורמת לריקון המעי בחלק שלאחר החסימה (החלק הדיסטלי). הכאב האופייני מופיע בהתקפים, מדי כמה דקות. בחילות והקאות הן תלונות נפוצות. הסימן המחשיד ביותר הוא חוסר העברה של גזים וצואה במערכת העיכול, אם כי, כאמור, בתחילת המחלה יכול להופיע דווקא שלשול.
עם התארכות משך החסימה דווקא פוחתת הפריסטלטיקה, והמעי הופך רפוי יותר. דופן המעי עוברת שינויים רבים, סופגת נוזלים והופכת לבצקתית. החולה יכול להפוך למיובש, למעט במתן שתן, לסבול מתת לחץ דם ועוד. זרימת הדם למעי פוחתת, המעי סובל מאיסכמיה ועלול להופיע נקב במעי עם שפיכת התוכן שלו לחלל הבטן (פרפורציה עם פריטוניטיס).
אבחון
האמצעיים לאבחנה הם בדיקה גופנית מדוקדקת ואמצעי הדמיה מתאימים. בבדיקה גופנית יכול הרופא להתרשם מדופק מהיר, לחץ דם נמוך, נפיחות בבטן, קולות מוגברים של תנועתיות המעי, שזכו לשם "בורבוריגמי", ורגישות בבטן. לעיתים יהיה ניתן להבחין בצלקות המעידות על ניתוח קודם שגרם להדבקויות שהובילו לחסימה.
אמצעי ההדמיה שבהם מומלץ להשתמש כוללים צילום רנטגן של איזור הבטן (צילום בטן ריק), שבו ניתן לראות ללולאות מורחבות של מעי דק לפני איזור החסימה, עם פלסים של אוויר ונוזל, והיעד אוויר במעי הגס. במצב קשה ומתמשך ניתן לראות את השינויים הנובעים מסור אפקת דם למעי, עם פגיעה בדופן. שינויים דומים ייראו גם בבדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (סי-טי) של הבטן.
טיפול
הטיפול כולל מתן מהיר של נוזלים, בעיקר בחולים הסובלים מהתייבשות, תוך כדי מעקב אחר תפוקת השתן של החולים. לחולה אסור לאכול או לשתות (NPO – Nill Per OS), ומחדירים לו צנור לקיבה (זונדה) כדי להפחית את הלחץ במערכת העיכול ולנקז את תוכנה. טיפול זה מכונה טיפול שמרני, והוא יעיל במרבית החולים. בחולים קשים אין מנוס מביצוע ניתוח, שיעזור בשחרור החסימה.
חסימת מעי גס
חסימת מעי גס שונה במספר מאפיינים מחסימת מעי דק. באופן כללי, חסימת מעי גס מתפתחת באופן איטי יותר בהשוואה לחסימת מעי דק. גם כאן החולה יסבול מחוסר העברה של גזים וצואה, כאבי בטן, בחילות והקאות.
הגורם השכיח ביותר לחסימה של המעי הגס הוא גידול ממאיר. בניגוד לגידולים של המעי הדק, גידולים של המעי הגס נפוצים למדי בגיל המבוגר, ויכולים לחסום את מעבר תוכן המעי. סיבות שכיחות אחרות הם מחלת הסעפת (דבירטיקוליטיס), סיבוב המעי עד כדי חסימה (וולבולוס – Volvulus), אבני צואה, גופים זרים ועוד. בדיקות הדמיה יראו הרחבה של המעי הגס עם אוורי בלולאות. סיבוב של המעי הגס נותן תמונה אופיינית הדומה ל"פול קפה".
טיפול
הטיפול השמרני בחסימת מעי גס דומה לטיפול בחסימת מעי דק – מתן נוזלים עם החדרת זונדה. חסימת מעי גס דורשת טיפול ניתוחי לעיתים קרובות יותר, והטיפול קשור בסיבה הרפואית (האטיולוגיה) שגרמה לחסימה. גידול במעי הגס דורש כריתה כירורגית (עם טיפול משלים לפי הצורך), בתסביב ניתן לטפל על ידי החדרת צינור למעי הישר (rectal tube) וכדומה.
>
