חוסר באנזים G6PD הוא מחלה תורשתית הבאה לידי ביטוי ברמה נמוכה של אנזים הנקרא G6PD. אנזים זה נמצא במצב תקין בכל התאים בגוף, שכן תפקידו להגן על התאים מנזקי החמצון שמקורם בחילוף החומרים התאי.
מחסור חמור באנזים זה מוביל להרס של תאי הדם האדומים, אך בקרב החולים המחסור באנזים מופיע בדרגות חומרה שונות. לפי ההערכות מדובר בפגם האנזימטי השכיח ביותר שישנו, כשיותר מ- 400 מיליון בני אדם סובלים ממנו ברחבי העולם.
נהוג לסווג את דרגת החומרה של המחלה בהתאם לרמת הפעילות של האנזים להלן:
- רמה 1 – פעילות האנזים נמוכה מעשרה אחוז והחולה סובל מאנמיה המוליטית כרונית.
- רמה 2 – פעילות האנזים נמוכה מעשרה אחוז, אך החולה סובל מהתקפים של אנמיה המוליטית ולא מאנמיה כרונית.
- רמה 3 – פעילות האנזים נעה בין עשרה לשישים אחוז וההמוליזה של כדוריות הדם האדומות מתרחשת רק בתגובה לגורמי דחק ולחץ.
- רמה 4 – מחלה ברמה 4 נגרמת כתוצאה ממוטציה שלא גורמת למחסור באנזים ולפיכך אין לה השלכות קליניות כלשהן.
- רמה 5 – פעילות האנזים מוגברת ולכן אין כל השלכות קליניות.
מה הם הגורמים לחוסר באנזים G6PD?
כל אחת ואחת מהמוטציות שגורמות למחלה ממוקמות על הזרוע הארוכה של כרומוזום X. כפועל יוצא מכך, ברוב המקרים המחלה מועברת מאם הנושאת את המוטציה לבנה. כמו כן, בהתאם לזה רוב החולים בחוסר G6PD הם זכרים. מחלה זו נפוצה בעיקר במדינות הים התיכון, כלומר בקרב יהודים, ארמנים, יווני, איטלקי וספרדים.
בקרב יהודים המוטציה שכיחה בעיקר בקרב יוצאי צפון עיראק, מרוקו וכורדיסטאן וכן בקרב יוצאי איראן, גיאורגיה ותימן. השכיחות הגבוהה של המחלה בקרב יוצאי מדינות אלו יכולה להיות מוסברת בין היתר על ידי אחת מתופעות הלוואי המיוחדות ביותר של המוטציה והכוונה היא להגנה מפני מחלת המלריה.
החולים בחוסר ב- G6PD חסינים למחלת המלריה, בדגש על הצורה הקשה ביותר של המחלה, המועברת על ידי טפיל הנקרא Plasmodium falciparum. בקרב החולים בחוסר G6PD, התאים הנגועים בטפיל נהרסים במהירות גבוהה מאוד בטחול וכך החולים למעשה נהנים מיתרון משמעותי על פני אנשים שלא נושאים את המוטציה באזורים שבהם המלריה נפוצה.
מה הם התסמינים של חוסר באנזים G6PD?
אלא אם כן מדובר במחסור חמור באנזים (רמה 1), בדרך כלל החולים לא יסבלו מתסמינים כלשהם באופן שגרתי. ההמוליזה של כדוריות הדם לרוב מתרחשת בתגובה לחשיפה לחומרים שונים הנמצאים בתרופות מסוימות, במזונות מסוימים (בדגש על פול) וכן מתרחשת לא אחת בתגובה למחלה זיהומית. הפירוק המהיר של כדוריות הדם האדומות בא לידי ביטוי מבחינה קלינית בהופעת שתן כהה, צהבת וחולשה קיצונית עם ירידה בערכי ההמוגלובין.
כיצד מאבחנים חוסר באנזים G6PD?
בדרך כלל החשד לכך שהמטופל סובל מחוסר באנזים G6PD מתעורר כאשר מתפתחת אנמיה, צהבת ותסמינים נוספים של המוליזה לאחר חשיפה לתרופה מסוימת, לאחר זיהום או לאחר אכילת פול. זאת כמובן בתנאי שהמטופל משתייך לקבוצה אתנית מסוימת שבה שכיחה המחלה.
על מנת לאמת את האבחנה יש לבצע ספירת רטיקולוציטים וספירת דם מלאה, בדיקת אנזימי כבד (במטרה לשלול גורמים אחרים לצהבת), הפטוגלובין, רמת G6PD בתאי הדם האדומים, מבחן קומבס ובדיקת לקטט דהידרוגנאז.
הבדיקה הישירה לחסר באנזים נכנסת לרוב לתמונה כאשר ישנה עילה מספקת לחשד בחוסר G6PD. בדיקה זו נקראת Beutler fluorescent spot test ובאפשרותה לזהות במהירות את המולקולה שמייצר האנזים. כמו כן, ניתן לבצע במידת הצורך בדיקה שבה מרצפים את הגן המקודד ליצירת האנזים או בדיקה ישירה של הגן אם ידועה המוטציה הגנטית הספציפית שקיימת במשפחה.
כיצד מטפלים בחוסר באנזים G6PD?
הטיפול בסובלים מחוסר ב- G6PD הוא מניעתי בעיקרו, כשהכוונה היא להימנעות מצריכת מזונות כמו פול או נטילת תרופות שונות על מנת למנוע את התקפי ההמוליזה. כך לדוגמה ישנן תרופות נגד מלריה שעשויות לעורר תגובה שלילית בסובלים מהמחלה ובאופן כללי החולים מומלצים להימנע מנטילת סולפונאמידים, אנטיביוטיקה אנסולפתית ומשככי כאבים מסוימים כמו סדורל למשל. כמו כן, חיסון נגד הפטיטיס B למשל או פתוגנים אחרים יכול למנוע את ההתקפים שמקורם בזיהום.
במקרה של התקף המוליזה חמור, ניתן לטפל באמצעות עירוי דם ובמקרה של אי ספיקת כליות חריפה ייתכן שהמטופל יופנה לטיפולי דיאליזה.
מאחר והטחול הוא אתר מרכזי של הרס תאי דם אדומים, חלק מהחולים הכרוניים עשויים לחוש הקלה משמעותית לאחר ניתוח להסרת הטחול ובכל מקרה מומלצת צריכה של חומצה פולית, בדומה לכל הפרעה הבאה לידי ביטוי בין היתר בתחלופה מהירה של כדוריות דם אדומות.
>
