הרפס בשפתיים – תסמינים ודרכי טיפול

הרפס או בעברית- שלבקת, הינה מחלה נגיפית נפוצה מאוד אשר תוקפת את הגוף ומתפרצת ברגעים בהם המערכת החיסונית של הגוף חלשה. ניתן לראות את התפרצות ההרפס בעיקר בעת מחלה אחרת, בעונות מעבר, במצבים של לחץ נפשי או בתקופות של שינויים קיצוניים בגוף (כמו שינויים הורמונליים).

תזונה לא מאוזנת המורכבת בעיקר ממזון מהיר או מעובד יכולה גם כן לגרום להתפרצות. מחלת ההרפס מדבקת ועוברת מאדם לאדם, לכן בעת התפרצות, חשוב להימנע ממגע ישיר.

מהו הרפס

ההרפס נחלק למספר סוגים כאשר ההרפס השפתיים (האוראלי) וההרפס הגניטלי הינם הנפוצים מבין כולם. הרפס השפתיים נקרא נגיף ההרפס סימפלקס 1 (HSV 1) ואילו ההרפס הגניטלי נקרא נגיף הרפס סימפלקס 2 (HSV 2).

שני הנגיפים מתפרצים בצורת שלפוחיות. הסוג הראשון נראה בעיקר על הפנים באזור השפתיים והוא נחשב קל יותר להדבקה בשל חשיפותו הגלויה. הסוג השני מתפרץ בעיקר באזור אברי המין והוא מסווג כמחלת מין. בימינו ניתן לראות את שני הסוגים בשני המקומות בעקבות קיום של מין אוראלי. הרפס השפתיים וההרפס הגניטלי אינם מהווים סכנה ולרוב ניתן ללמוד כיצד לחיות עימם.

הידבקות בהרפס השפתיים

ההרפס הינו נגיף אשר עובר מאדם לאדם באמצעות מגע ישיר בין עור לעור או באמצעות שימוש בחפץ משותף (כלי אוכל, שפתון, נרגילה וכדומה). הוא עשוי להיות מדבק גם כאשר הוא אינו במצב מתפרץ אך סיכויי ההידבקות במצב זה נמוכים יותר. ההדבקה העיקרית מתרחשת באמצעות מגע מיני או נשיקה. כאשר אדם הנושא את נגיף ההרפס יודע שהוא בזמן התפרצות רצוי שימנע ממגע ישיר עם איברים של אדם בריא אחר במיוחד מקומות ריריים.

מאפייני המחלה

החומר התורשתי של הנגיף משתלב ב-DNA של מערכת העצבים הסימפטית ומתפרצת מהם חזרה אל פני העור באופן חוזר ונישנה. נגיף הרפס השפתיים נפוץ מאוד וקיים בקרב אחוזים גבוהים באכלוסייה, אם כי אצל רוב האנשים הסימפטומים מתבטאים לעיתים רחוקות, אם בכלל. מן הרגע הראשון של ההדבקות, הנגיף שוכן בגוף הנדבק באופן כרוני כאשר תדירות ההתפרצות שונה מאדם לאדם.

עד כמה ההרפס מסוכן?

ברוב המקרים של הרפס השפתיים אין סכנת חיים. המחלה יכולה להוות סכנה רק אם מדובר בתינוקות או אנשים אשר המערכת החיסונית שלהם חלשה מאוד כגון חולי איידס. במרבית המקרים, חיים האנשים בשלום עם הנגיף הקיים בתוכם, למעט אירועים ספוראדיים של ההתפרצות עצמה.

כיצד מזהים התקף הרפס?

זיהוי הרפס נעשה לאחר שמופיעים התסמינים הבאים: פריחה אופיינית של שלפוחיות על רקע אדמדם, תחושת כאב וגירוי, תחושה של עקצוץ באזור השפתיים לפני ההתפרצות. ברוב המקרים ההתקף הראשוני קשה יותר. ההרפס מתחיל בחלל הפה באמצעות אפטות השולחות כאבים חזקים ואחר כך עובר לשפתיים. משך המחלה משתנה מאדם לאדם ויכולה להימשך בין מספר ימים ועד לשבוע.

טיפול

כאשר מתרחש ההתקף הראשוני נהוג להעניק טיפול המסייע להקטנת היקף ההתקפים הבאים. לעיתים יש לקבל אנטיביוטיקה וליטול כדורים בעלי חומר הנקרא אציקלוביר (זובירקס, ציקלומד, אציקלו- ויר, סופרה- ויר, פנליפס ואציקלוביר טבע).

במידה וההתקפים חוזרים ניתן לטפל בהם באופן מקומי באמצעות קרם. אולם גם ללא טיפול, כל עוד המערכת החיסונית חזקה, השלפוחיות יעלמו. מי שסובל מן ההתקפים בתדירות גבוהה אשר פוגעת באיכות חייו נאלץ לקבל טיפול תרופתי קבוע באמצעות כדורים על מנת להפחית את מספר ועוצמת ההתקפים. הכדורים והמשחות הניתנות לטיפול אינן מסוכנות, אך יש להיוועץ עם רופא טרם נטילתם.

לסיכום, הרפס בשפתיים הינה מחלה נגיפית נפוצה מאוד הניתנת לטיפול וברוב המקרים אינה מפריע לאורח החיים של האדם.

ראו גם:
פצעים בלשון

>