הפרעות ומחלות נפש מוגדרות כדפוסי התנהגות פגומים אשר גורמים לירידה בתפקוד וביחסי הגומלין של אדם עם סביבתו.
ניתן להגיד כי ההגדרה של הפרעה נפשית היא יותר "גמישה" ומושפעת יותר מהחברה והזמן בו נמצא בן אדם, לדוגמא עד לפני מספר לא רב של שנים, הומוסקסואליות נחשבה להפרעה נפשית, כיום מרבית החברות אינן מתייחסות אליה כך.
לעומת זאת, מחלה נפשית לרוב תיחשב למצב חמור יותר, בעל הגדרה ברורה ודרכי הטיפול במחלה לרוב יהיו קבועות. לחלק רב מן המחלות נמצא מרכיב אורגני או גופני כגון מחסור או עודף בחומרים מסוימים, בנוסף הצליחו לבודד גנים שכאשר תפקודם לקוי הם עלולים לגרום להפרעות נפשיות מסוימות.
הדרך העיקרית כיום לקטלג ולאבחן הפרעות ומחלות נפש היא על ידי ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי – DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS.
הפרעות ומחלות נפש
סכיזופרניה
בהגדרתה נחשבת למחלה נפשית פסיכוטית כרונית, אשר שכיחותה הכללית באוכלוסיה עומדת על 1.3%. השכיחות גבוהה יותר בקרב משפחות בהם המחלה קיימת, וכאשר אחד מההורים או האחים חולה במחלה, הסיכוי של קרובי משפחה מדרגה ראשונה ללקות בה הוא כמעט 20%.
תיאוריות ומחקרים רבים פותחו במטרה לגלות את הסיבה להופעת מחלה זו, אחת מהתאוריות העיקריות מסבירה כי הסיבה לבעיה נעוצה בעודף של חומר הנקרא דופאמין באזורים מסוימים במוח.
המחלה נוטה להופיע בגיל מוקדם יותר אצל גברים (15-25) מאשר אצל נשים (25-35) אשר שכיחותה זהה בין המינים.
סכיזופרניה פוגעת ביכולת התפיסה, המחשבה וההתנהגות ומחולקת למספר קטגוריות. אין תסמין אחד אשר על ידו ניתן לאבחן את הבעיה, ולרוב האבחנה תעשה על ידי זיהוי רצפי התנהגות.
התסמינים מחולקים לכאלה הנחשבים "חיוביים" וכוללים:
- הזיות
- מחשבות שווא
- רדיפות פרנואידיות
- אשליות
- קטטוניה
- עצבנות
תסמינים "שליליים" כוללים:
- אדישות
- ירידה ביכולת הדיבור
- הזנחה אישית
- נסיגה חברתית
- חוסר עניין בסביבה
לרוב קל יותר לטפל בתסמינים "החיוביים". הטיפול במחלה מצריך לעיתים קרובות אישפוז במחלקה פסיכיאטרית , בעיקר לצורך איזון ראשוני ומתן תרופות אנטי פסיכוטיות. לאחר מכן ניתן בחלק מן המקרים להמשיך לקחת תרופות אלו בסביבה הטבעית.
דיכאון
זוהי ההפרעה הנפשית הנפוצה ביותר. תסמיניה יהיו:
- ירידה במצב הרוח ושליליות
- חוסר עניין בסביבה
- שינויים בהרגלי השינה והתיאבון
- חרדה ויאוש עד כדי מחשבות אובדניות לעיתים.
בילדים התסמינים לרוב יהיו שונים ויכולים לכלול ירידה בלימודים והתקפות זעם.
הסיבות לדכאון הן רבות וכוללות שינויים באורח החיים, אירועי דחק מהעבר, תורשתיות, תזונה לקויה ושינויים הורמונלים. מבחינת המרכיב הביולוגי הסברה העיקרית בעולם הרפואה טוענת כי בדיכאון קיים חסר של חומרים מסוימים במוח כגון אדרנלין וסרטונין.
הטיפול בדכאון משלב לרוב טיפול פסיכולוגי והתנהגותי, כאשר לעיתים "מחוזק" על ידי טיפול תרופתי. כאשר קיימות נטיות אובדניות יש צורך לשקול אשפוז פסיכיאטרי.
מרבית התרופות האנטי דכאוניות (פרוזאק/ ציפרלקס) פועלות על העלאת כמות האדרנלין והסרטונין בגוף. זמן התגובה לטיפול זה לוקח מספר שבועות ולפעמים יש צורך להוסיף לו טיפול אנטי-חרדתי לתקופה הראשונית.
טיפול משלים יכול לכלול פעילות גופנית, לקיחת תוספי תזונה כגון ויטמינים מסוג B וחומצות אומגה 3, אכילת פחמימות מורכבות אשר ימנעו צניחות סוכר בדם (מעודד דכאון וחרדה) ונטילת צמחי מרפא מסוימים.
הפרעות אכילה
הפרעות אכילה נפוצות יותר בנשים וכוללות אנורקסיה נרבוזה, מצב המתאפיין בהרעבה עצמית והפרעות בהליך המחשבתי המתבטאות ברצון להמשיך לרדת במשקל, ובולימיה מצב בו קיימים דחפים בלתי נשלטים לזלילות המלוות בתהליך התרוקנות על ידי הקאה או שלשול.
שכיחות הפרעות אלו במגמת עלייה בעולם המערבי ובחלק רב מן המקרים הטיפול הוא ארוך ותמידי. התמותה מאנורקסיה גבוהה וכ-20% מהחולות ימותו בטרם עת.
הפרעות נפשיות נוספות, המצריכות טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי הן: הפרעת דחק פוסט טראומתית, הפרעה טורדנית כפייתית, הפרעות חרדה, סומטיזציה ועוד.
קראו עוד:
>
