תת פעילות בלוטת התריס היא מצב המאופיין בייצור נמוך באופן חריג של הורמון בלוטת התריס.
קיימות הפרעות רבות אשר גורמות למצב זה. היות והורמון זה משפיע על צמיחה, פיתוח ותהליכים תאיים רבים, מצב לקוי שלו הוא בעל השלכות נרחבות על הגוף.
מה גורם לתת פעילות בלוטת התריס?
זהו מצב שכיח מאוד, ונפוץ יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים. שכיחות התופעה מתגברת עם הגיל. חלק מהגורמים הנפוצים למצב זה הם:
- מצב לקוי של הורמון השימוטו בבלוטת התריס.
- מצב של השימוטו ימפוציטית, אשר עלול להתרחש לאחר מצב פעילות יתר של בלוטת התריס.
- הרס בלוטת התריס כתוצאה מטיפול ביוד רדיואקטיבי או ניתוח.
- תפקוד לקוי של בלוטת יותרת המוח או מחלת ההיפותלמוס.
- טיפולים תרופתיים מסוימים.
- מחסור חמור ביוד.
מהם תסמיני תת פעילות בלוטת התריס?
התסמינים הם בדרך כלל עדינים ואינם ספציפיים, כלומר, הם יכולים לחקות את התסמינים של מצבים רבים אחרים, ולעיתים קרובות מיוחסים להזדקנות.
מטופלים עם תת פעילות בלוטת התריס עלולים לא לחוות תסמינים כלל, אך כאשר הם מופיעים, הם בדרך כלל הופכים לברורים יותר כשהמצב מחמיר, ורוב התלונות קשורות להאטת חילוף חומרים של הגוף. התסמינים השכיחים הם:
- עייפות
- דיכאון
- עלייה מתונה במשקל
- אי סבילות לקור
- ישנוניות יתר
- שיער יבש וגס
- עצירות
- עור יבש
- התכווצויות שרירים
- רמות כולסטרול מוגברות
- ירידה בריכוז
- כאבים עמומים
- נפיחות ברגליים.
ככל שהמחלה הופכת להיות חמורה יותר, תיתכן נפיחות מסביב עיניים, האטה בקצב הלב, ירידה בטמפרטורת הגוף ואי ספיקת לב. באופן העמוק ביותר של המצב, עלולה להתרחש תרדמת מסכנת חיים, אשר נוטה להיות מופעלת באמצעות מחלה קשה, ניתוח, מתח או פציעה טראומטית. מצב זה מחייב אשפוז וטיפול מיידי בהורמוני בלוטת התריס, הניתן בהזרקה.
עם אבחון מדויק, תת פעילות בלוטת התריס ניתנת לטיפול בקלות עם תחליפי הורמונים. מצד שני, כאשר המצב אינו מטופל, עלולה להתרחש הגדלת לב, החמרה באי ספיקת לב, והצטברות נוזלים סביב הריאות.
אבחון תת פעילות בלוטת התריס
האבחון יכול להיות כאשר קיים לחשד לעייפות שאינה מוסברת, אי סבילות לקור, עצירות, עור יבש או בעל קשקשים. בדיקת דם מאשרת את האבחנה. כאשר המצב מתרחש בהווה, רמות ההורמונים בדם ניתנות למדידה ישירה, ובדרך כלל הן יורדות.
יחד עם זאת, במצב מוקדם של המחלה, רמת ההורמונים עשויה להיות נורמאלית. לכן, הכלי העיקרי לצורך אבחון הוא מדידת הורמון בלוטת תריס, המופרש באמצעות בלוטת יותרת המוח. אם מתרחשת ירידת הורמון, בלוטת יותרת המוח מגיבה באמצעות ייצור מוגבר של רמת TSH בדם, מתוך ניסיון לעודד ייצור הורמון בלוט התריס.
בדיקת הדם מאשרת את האבחנה, אך אינה מצביעה על הגורם הבסיסי למחלה. שילוב של היסטוריה קלינית של הנבדק, הקרנת נוגדן, וסריקת בלוטת התריס מסייע לאבחנה מדויקת וברורה יותר. אם בלוטת יותרת המוח גורמת לחשד בהיפותלמוס, MRI במוח ובדיקות אחרות מתבצעות. יש לבצע כל בדיקה בהתאם לכל מקרה.
טיפול בתת פעילות בלוטת התריס
למעט במקרים מסוימים, הטיפול מבוצע לכל החיים. נכון להיום, טיפול ב-T4 טהור וסינטטי זמין באופן נרחב. הורמון בלוטת התריס הפעיל ביותר הוא למעשה T3. הטיפול ב-T4 הוא טיפול בנתרן מועדף. זוהי צורה יציבה יותר של ההורמון, הכרוך במינון אחד ליום. ברוב המקרים, זהו טיפול קל ויעיל התורם להמרה מוסדרת נאותה של זרם הדם ברקמות הגוף.
מומלץ ליטול את התרופה בבוקר, חצי שעה לפני האכילה. יש להימנע מתרופות אחרות המכילות ברזל או סותרי חומצה, היות והן מפריעות לספיגה. הטיפול כרוך בפיקוח רפואי מידי שבוע, על מנת לבצע דגימות דם לקביעת המינון המתאים.
המטרה היא לשמור על רמות ההורמונים בגבולות נורמאליים. בהתאם לבדיקות המעבדה, התוצאות עשויות להשתנות אך בדרך כלל הן מעידות על יציבות. טיפול מוגזם מזיק ועלול לגרום לבעיות של דופק לב מואץ ואף לאוסטיאופורוזיס.
>
