הפרעת דיכאון – מאבחון ועד טיפול

דיכאון היא הפרעה נפשית מקבוצת הפרעות מצב הרוח. מדובר בהפרעה אשר גורמת לתחושות של עצב גדול, דיספוריה ואובדן הנאה מהחיים ומפעילויות שהסבו הנאה בעבר.

אנשים הסובלים מדיכאון מדווחים על הפרעות שינה (קשה לצאת מהמיטה ולתפקד, אבל גם קשה להירדם או שקשה לישון), על שינוי בתיאבון (חוסר תיאבון או לחלופין, ניסיון מתמיד לפצות על התחושה הרעה באמצעות אוכל). כמו כן, קשה להם להתרכז ולהתעסק במטלות יומיומיות, ולכן המחלה פוגעת באופן משמעותי בתפקוד.

פוקדות אותם מחשבות קשות לגבי חוסר הטעם וחוסר ההנאה, ולעיתים גם מחשבות אובדניות שיכולות להוביל גם למעשים אובדניים. במצבים הקיצוניים (דיכאון מג'ורי או דיכאון קליני בעגה מקצועית), ברור הצורך בטיפול מקיף.

במצבי הביניים, בהם הדיכאון אינו פוגע לחלוטין בתפקוד, ולא כל הסימפטומים מופיעים במלוא העוצמה, חשוב ביותר לערוך אבחון מתאים ולהעניק טיפול אשר ימנע את החרפת המצב.

גורמים

כמו רוב הפרעות ומחלות הנפש המוכרות, לא ניתן לשים את האצבע על גורם אחד לדיכאון. כיום מקובלת התפיסה כי התפתחותו של דיכאון נגרמת כתוצאה משילוב של יותר מגורם אחד, מבין הגורמים הבאים:

• תורשה או גנטיקה: עשויה להיות נטייה פיזיולוגית להתפתחותו של דיכאון.
• נסיבות חיים: התרחשויות קשות אשר דורשות גיוס משאבי התמודדות רבים.
• העדר מעגלי תמיכה מספיקים: כאשר מעגלי התמיכה (משפחה, חברים) אינם מהווים רשת מספקת.
• מבנה אישיותי.

אבחון

ברוב המקרים, הראשונים שמרגישים שקיימת בעיה כלשהי הם החולים עצמם. הם מרגישים שאינם מצליחים להפטר מהרגשות העצובות אשר צובעות את רוב ימיהם. הם גם מתחילים להרגיש את הפגיעה בתפקוד או את חוסר החשק לתפקד.

האבחון של דיכאון נעשה על פי התרשמות מתוך תיאוריו של החולה עצמו, ובמקרים מסוימים גם בני משפחתו. רופא יכול לאבחן דיכאון, וכן גם פסיכיאטר (שיכול לתת אבחנה רשמית) ופסיכולוגים. אבחון מוקדם של הדיכאון חשוב, על מנת לאפשר טיפול שיוביל לפגיעה מינימאלית בחייו של החולה.

טיפול בדיכאון

באופן גס, ניתן לחלק את הטיפול בדיכאון לשתי קבוצות עיקריות- פסיכותרפיוטיות ופסיכיאטריות.

• טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי בדיכאון הוא אחד הטיפולים הפסיכיאטריים הנפוצים ביותר בשנים האחרונות. גם אנשים שאינם מאובחנים כסובלים מדיכאון קליני, אך חשים דיכאון קל יותר, מטופלים בתרופות פסיכיאטריות שנרשמות אפילו על ידי רופא משפחה.

הדור החדש של התרופות נוגדות הדיכאון, הכולל את השמות המפורסמים כגון פרוזק וציפרלקס, הן תרופות עם מעט מאוד תופעות לוואי, עם השפעה טובה מאוד לאורך זמן. יש לזכור כי לתרופות לוקח פרק זמן של מספר שבועות להתחיל להשפיע. אחת הנקודות החשובות בטיפול התרופתי בדיכאון הוא שמינון יתר של התרופה אינו יכול לגרום למוות, ולכן השימוש בה אינו מהווה סכנה לחולים בעלי נטיות אובדניות. כמו כן, נוגדי הדיכאון מטפלים גם במחלות שונות, כמו סרטן, מניעת דלקות, שבץ ועוד.

כאשר הדיכאון חריף, והתרופות אינן מועילות, או שאינן מועילות מספיק, קיימת אלטרנטיבה נוספת ויעילה הנקראת נזעי חשמל (ECT). בטיפול זה מקבל החולה מכות חשמל מבוקרות (בהרדמה מלאה). השינויים החשמליים הנוצרים במח מביאים בדרך כלל לשיפור ניכר. יש צורך בסדרה של נזעי חשמל, ולעיתים גם בשימור התוצאה על ידי טיפולים קבועים במשך החיים.

• טיפול פסיכותרפויתי

טיפול פסיכולוגי לדיכאון יכול להתבסס על גישות תיאורטיות שונות ומגוונות. ידוע שהאלמנט החשוב ביותר בטיפול הוא למעשה הקשר הטיפולי שנוצר בין המטפל למטופל. אופי הטיפול יקבע על פי התיאוריה:

• בטיפול דינמי יערכו שיחות על מקורות הדיכאון, על הגורמים לו ועל ההתמודדות עימו.
• בטיפול התנהגותי קוגניטיבי יינתן דגש על המחשבות השליליות המאפיינות את החולה הדיכאוני, ועל האפשרות להחליפן במחשבות אחרות.

ראו גם:
מאניה דיפרסיה>