ברונכיוליטיס – דלקת סימפונונות

ברונכיוליטיס היא מחלה זיהומית שפוגעת בדרכי הנשימה התחתונות בעיקר בתינוקות בחודשי החיים הראשונים עד גיל שנה.

ברוב המוחלט של המקרים לא מדובר על מחלה חמורה כי אם על מחלה שחולפת תוך מספר ימים, אך במקרים נדירים (3 אחוז מהמקרים) היא עלולה להחריף ואף לסכן את חיי החולים. לפי המחקרים העדכניים נראה כי בין עשרים לשלושים אחוז מהתינוקות יפתחו ברונכיוליטיס במהלך שנת החיים הראשונה עם שיא היארעות בין גיל שלושה לשישה חודשים.

מה הם הגורמים למחלה?

בשבעים וחמישה אחוז מהמקרים הגורם למחלה הוא נגיף שנקרא נגיף נשימתי סינציאלי או בלעז respiratory syncytial virus (RSV). מדובר על נגיף נפוץ ביותר ולפי ההערכות נראה כי רוב התינוקות ייחשפו לנגיף עד הגיעם לגיל שנתיים. במידה והחשיפה מתרחשת בילדים או במבוגרים לרוב ההדבקה תגרום לצינון או לשיעול בלבד אך בתינוקות הנגיף מחולל את מחלת הברונכיוליטיס.

נגיפים נוספים שעשויים לגרום למחלה הם רינו וירוס, אדנו וירוס, נגיף השפעת ועוד. הנגיף עובר מאדם חולה לאדם בריא באמצעות טיפות זעירות שנפלטות ממערכת הנשימה בזמן עיטוש או שיעול. הנגיף יכול לעבור למערכת הנשימה של האדם הבריא באופן ישיר בשאיפה, אך בנוסף לכך יכול לעבור לאדם הבריא באמצעות מדיום מתווך כמו למשל חפצים שונים.

מה הם התסמינים של המחלה?

התסמינים המוקדמים של ברונכיוליטיס מזכירים מאוד את התסמינים של ההצטננות וכוללים בעיקר נזלת, אף סתום ושיעול קל אם כי במקרים מסוימים התסמינים יכללו גם חום. ברוב המקרים תתרחש החמרה של התסמינים בשלושת הימים הראשונים לאחר ההדבקה ולאחר מכן יורגש שיפור. במהלך ההחמרה התינוק עלול לסבול משיעול טורדני יבש, נשימה מהירה יחסית או קולנית, ירידה בכמות השתן, רגזנות, הקאות לאחר הארוחות והפחתה במידת התיאבון.

תסמינים שמצריכים התערבות רפואית מידית הם תסמינים של מחלה חמורה שכוללים בין היתר עצירת נשימה למשך של עשר שניות, שינויים בגוון העור בציפורניים או בשפתיים לכחלחל, קושי להעיר את התינוק או קושי בשמירה על ערנות וקצב נשימה גבוה משישים נשימות בדקה.

כיצד מאבחנים את המחלה?

ברוב המקרים אין צורך לבצע בדיקות מיוחדות כיוון שבדיקה גופנית של התינוק ותשאול של הוריו בנוגע לתסמינים מהם הוא סובל מספיקים על מנת לקבוע כי מדובר על מקרה של ברונכיוליטיס. עם זאת, במידה ויתעורר הצורך ניתן לבצע בדיקות נוספות כמו למשל בדיקת צילום חזה שבה ניתן יהיה לשלול מצבים אחרים שהיו יכולים לבוא לידי ביטוי באותם התסמינים כמו למשל שאיפה של חפץ זר או דלקת ריאות, בדיקת ליחה לזיהוי של הנגיף שגרם למחלה ועוד.

כמו כן, הרופא ינסה לשלול מקרה של התייבשות על ידי תשאול של ההורים לגבי כמות השתן ועל ידי בדיקה של המרפס, של העור ושל הפה של התינוק. עור ופה יבשים ומרפס שקוע בהחלט יכולים להעיד על מקרה של התייבשות.

כיצד מטפלים במחלה?

בדרך כלל מאחר ומדובר על זיהום ויראלי אין צורך להגיש טיפול. ברוב המקרים המחלה תחלוף גם ללא טיפול תוך שבועיים לכל היותר אם כי בתשעה אחוז מהמקרים היא תימשך אף יותר מארבעה שבועות.

מומלץ במהלך התקופה שבה התינוק חולה להשאירו בבית על מנת שלא להדביק תינוקות אחרים. כמו כן, מומלץ להקפיד על שתייה מרובה ועל סביבה עשירה בלחות במטרה לסייע לתינוק להיפטר מעודפי הליחה.

במידה והתינוק סובל מחום גבוה ניתן לתת לו לאחר התייעצות עם הרופא המטפל בלבד תרופות להורדת החום כמו למשל איבופרופן או פאראצטמול.

>