בדיקות הדמיה גרעיניות הן בדיקות מודרניות חדשניות, הנעזרות בחומרים רדיואקטיביים שונים כדי למקם תהליכים פתולוגיים בגוף. שימוש בחומרים הרדיואקטיביים וקליטה של הפעילות הרדיואקטיבית מסייע בזיהוי של מחלות רבות, ובייחוד גידולים ממאירים.
מהן בדיקות הדמיה גרעיניות?
חומרים רדיואקטיבים הם חומרים בלתי יציבים, המתפרקים לחומרים אחרים תוך שחרור של קרינה מסוגים שונים. התפרקויות של חומרים רדיואקטיביים לובשות מספר צורות: פליטה של שני פרוטונים ושני נויטרונים מגרעין האטום, פליטה של אלקטרון או פוזיטרון, ופליטה של קרינה גמא.
חומרים רדיואקטיביים יכולים להיות דומים מאוד לחומרים יציבים נפוצים בטבע, אלא ששינוי קל (למשל: תוספת נויטרון לגרעין) גורמת להם להפוך לבלתי יציבים.
בדיקות גרעיניות מבוססות על קליטה של תוצרי הפירוק של הפליטה הרדיואקטיבית. קרינה רדיואקטיבית של חלקיקים כדוגמת פוזיטרון יוצרת, תוך כדי מפגש עם אלקטרון, קרינת גמא (קרינה אלקטרומגנטית) הניתנת למדידה.
תוצרי הפירוק המתרכזים במקומות שאליהם מגיעים החומרים הרדיואקטיביים המשמשים לבדיקה ניתנים לזיהוי על ידי מצלמות מיוחדות, וכך ניתן למקם תהליכים שונים בגוף.
סוגים של בדיקות הדמיה גרעיניות
הסוג הנפוץ ביותר היום של בדיקת הדמיה גרעינית היא בדיקת PET. בבדיקת PET נעשה שימוש בפלואור רדיואקטיבי, המסונתז לתוך מולקולות של גלוקוז. מכיוון שגידולים ממאירים צורכים גלוקוז בכמות גבוהה, כמו גם תהליכים דלקתיים, הרי שניתן לזהות אותם באמצעות בדיקה גרעינית זו.
הבדיקה שימושית מאוד לזיהוי של גרורות באיברים מרוחקים – גרורות שלעיתים לא ניתן לגלות אותן בבדיקות שגרתיות. בדיקה זו מתבצעת לרוב תוך שילוב של בדיקת CT, ומכונה PET/CT.
בדיקות גרעיניות אחרות נעזרות בחומרים רדיואקטיביים שונים לזיהוי של תהליכים פתולוגיים אחרים בגוף. מיפוי גליום נועד לזהות גידול ממאיר בשם לימפומה, מיפוי עם יוד רדיואקטיבי (יוד 131) עוזר בזיהוי של תהליכים בבלוטת התריס, המרכזת את היוד הנקלט בגוף. מיפויים אחרים מזהים גידולים של המערכת הנוירואנדקרינית (מיפוי סומטוסטטין), ועוד.
בדיקות גרעיניות משמשות גם לזיהוי דלקות בלתי ידועות, למשל דלקות בעצמות הקשות לאבחון. בבדיקות אלו נעזרים בסימון רדיואקטיבי של כדוריות דם לבנות, המתרכזות במקום הזיהום. בדיקות אלו יעילות גם לגילוי של זיהומים בעצמות שנותחו או נשברו.
מיפויים חדשים הנכנסים לשימוש נרחב הם מיפויי לב, הנועדים לגלות אזורים בלב הסובלים מהפרעה בזרימת הדם (נזק איסכמי). מיפויים רדיואקטיביים שימושיים גם להערכה של מחלות אורולוגיות בכליות, הפרעה באספקת הדם למוח ועוד.
כיצד מתבצעת הבדיקה?
הבדיקה עצמה פשוטה למדי. החומר הרדיואקטיבי מוזרק לגופו של הנבדק, ולאחר מכן הוא מצולם על ידי גלאים מיוחדים לקרינת גמא. (ולעיתים קרובות בשילוב עם בדיקת CT רגילה), כדי לזהות את האזורים שבהם נקלט החומר הרדיואקטיבי באופן מוגבר מהצפוי.
קליטה מוגברת משמעה תהליך בלתי תקין – למשל גידול ממאיר שצורך גלוקוז בכמות מופרזת. הבדיקה מפוענחת על ידי רופא מומחה ברפואה גרעינית, לעיתים תוך היעזרות במומחה לבדיקות הדמיה – רדיולוג אבחנתי.
יתרונות וחסרונות של בדיקות גרעיניות
היתרון בבדיקות הדמיה גרעיניות הוא רגישותה הרבה לאבחון של מחלות שאינן ניתנות לזיהוי בבדיקות הדמיה אחרות. לעיתים ניתן לזהות חזרה של גידולים או גרורות בבדיקת PET – אך לא בבדיקות CT מקבילה.
יכולת הזיהוי והמיקום המרשימה של בדיקות אלו הפכו אותן לכלי רב חשיבות במספר מקצועות רפואיים. בדיקות הדמיה גרעיניות יכולות להפוך גם לבדיקות דינמיות, כמו במיפויי כליה, והן משמשות גם לבירור של חולים עם חום ממשוך ממקור בלתי ידוע.
מאידך, למרות שבדיקות גרעיניות הן בדיקות משוכללות ביותר ומבוססות על טכנולוגיה מתקדמת מאוד – הן גם יקרות מאוד. פיתוח ואחזקה של מערך לבדיקות הדמיה גרעיניות דורש משאבים מרובים וצוות מיומן ומנוסה. לכן, בדיקות גרעיניות הן בדיקות יקרות למדי, הזמינות רק בבתי חולים גדולים ומרכזיים.
בנוסף, כדי ליצור את החומרים הרדיואקטיביים הנדרשים לבדיקה, יש צורך בהפעלת מאיץ – הדורש, שוב, כסף רב ומתקנים יקרים למדי. בדיקות גרעיניות גם פולטות קרינה אלקטרומגנטית מזיקה – אם כי בבדיקות ספורות בדרך כלל אין חשיפה מרובה לקרינה.
למרות חסרונות אלו, אין ספק שבדיקות גרעיניות ימשיכו להיות חלק חשוב ממכלול הכלים האבחנתיים המתקדמים שנמצאים בידי הרופאים – וסביר שמקומם גם יילך ויגדל בתחום ההדמיה הרפואית.
ראו גם:
בדיקת MRI
>
