אשלגן, פוטסיום או קליום, הוא הקטיון המרכזי בתאי הגוף. מדובר על מינרל בעל מגוון רחב ביותר של תפקידים, החשובים במיוחד לפעילות הסדירה של תאי השריר ותאי העצב. הריכוז החוץ תאי של האשלגן בנסיוב נשמר בתחום צר יחסית של ריכוזים, בין היתר בהשפעת הורמון הנקרא אלדוסטרון, המווסת את ההפרשה שלו בשתן.
חריגות ברמת האשלגן בדם עלולות להיות קטלניות גם במידה ומדובר על חריגות מזעריות יחסית שכן רמות לא תקינות של אשלגן בדם עלולות להוביל להפרעות בקצב הלב עד כדי דום לב.
מה הם הגורמים לחסר באשלגן?
חסר באשלגן מוגדר כרמת אשלגן הנמוכה משלושה וחצי מא"ק לליטר. ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים שיכולים להוביל לחסר באשלגן כשבין היתר מדובר על הגורמים הבאים:
- מאחר והאשלגן מופרש כאמור בשתן, הרי שבעיות תפקוד שונות בכליות יכולות לגרום לירידה משמעותית ברמות האשלגן. מצד שני, בעיות בכליות יכולות גם לגרום להצטברות מסוכנת של האשלגן בדם.
- במקרים מסוימים האשלגן מופרש ביתר גם ממערכת העיכול כמו למשל במקרים של שלשולים, הקאות, דימום כרוני מהמעי ועוד. בנוסף לכך גם מצבים של תת ספיגה במעי יכולים להוביל לחסר באשלגן.
- איבוד מוגזם של אשלגן בשתן יכול להיגרם גם כתוצאה משימוש בתרופות משתנות כמו למשל פוסיד או דיזותיאזיד.
- ישנן גם תרופות שמגבירות את החדירה של האשלגן לתוך התאים ולפיכך השימוש בהן עלול להוביל לירידה ברמות האשלגן בדם כשבין היתר מדובר על תרופות כגון תיאופילין או ונטולין, המשמשות להרחבת נתיבי האוויר בקרב חולי אסטמה.
- כאשר רמת החומציות של הדם נמוכה והדם הופך לבסיסי, יוני מימן יוצאים מהתאים ובתגובה לכך יוני האשלגן נכנסים לתאים. לאור זאת במצבי בססת תיתכן היפוקלמיה (רמות אשלגן נמוכות בדם).
- מאחר והאשלגן נמצא בשפע במזון, הרי שחסר כתוצאה מצריכה מועטה של אשלגן הוא מצב נדיר, המתרחש בעיקר בקרב הסובלים מאנורקסיה או במצבי הרעבה.
- גורם מעניין נוסף שיכול להוביל להידלדלות של רמות האשלגן הוא צריכה מוגברת של נתרן, שכן צריכה מוגברת של נתרן גורמת להגברה של הפרשת האשלגן בשתן.
- כל מצב רפואי או מחלה שגורמים לייצור עודף של אלדוסטרון, יכולים להוביל לחסר באשלגן. ייצור עודף של אלדוסטרון מתרחש בעיקר בתסמונת קושינג ובאדנומה של בלוטת האדרנל.
מה הם הגורמים לעודף באשלגן?
עודף באשלגן מוגדר כרמת אשלגן הגבוהה מ- 5.2 מא"ק לליטר. גם עודף של אשלגן בדם יכול להיווצר כתוצאה ממגוון רחב ביותר של גורמים כשבין היתר מדובר על הגורמים הבאים:
- חומציות יתר של הדם.
- מחלת אדיסון.
- הרס נרחב של רקמה כתוצאה מנמק או מעיכה יכול להוביל לשחרור של אשלגן מהתאים שנפגעו לפלזמה.
- חסר באינסולין עלול לגרום ליציאה של אשלגן מהתאים לפלזמה.
- צריכה מוגברת של אשלגן מהמזון או קבלת כמויות גבוהות של אשלגן בעירוי המכיל תמיסת מלחי אשלגן.
- נטילה של תרופות משתנות שגורמות לאצירה של אשלגן.
- שימוש בתרופות שונות שמפחיתות את ההפרשה של האשלגן מהכליות כמו למשל הפארין, חוסמי בטא, מעכבי ACE ואחרות.
- צריכה של סמים שונים כמו למשל קוקאין עלולה להוביל לדליפה משמעותית של אשלגן לדם עד כדי כך שהכליות לא יוכלו לעמוד בקצב הפינוי הנדרש. במקרים מסוימים מצב זה עלול להיות קטלני.
מה הן הכמויות המומלצות לצריכה יומית של אשלגן?
הכמויות המומלצות לצריכה יומית של אשלגן משתנות לאורך השנים וכן משתנות בהתאם למצב הבריאותי. כך לדוגמה בין הלידה לגיל חצי שנה יש לצרוך 400 מ"ג אשלגן מדי יום, בין גיל שבעה חודשים לשנה יש לצרוך 700 מ"ג נתרן ליום, בין גיל שנה לגיל שלוש שנים יש לצרוך כשלושת אלפים מיליגרם אשלגן ליום ואילו בין גיל ארבע לגיל שמונה יש לצרוך כשלושת אלפים ושמונה מאות מיליגרם ליום.
ההקפדה על הצריכה היומית רלוונטית במיוחד עבור אנשים הסובלים ממחלת כליות כרונית או עבור אנשים הנמצאים במשטר של טיפולי דיאליזה. אנשים אלו צריכים לנטר את הצריכה היומית באופן מתמיד שכן כאשר התפקוד הכלייתי פגוע, ניתן בקלות רבה להגיע לרמות גבוהות, מסוכנות ואף קטלניות של אשלגן בדם.
רמות נמוכות של אשלגן יכולות לגרום לחולשת שרירים, שלשולים, הקאות, לחץ דם נמוך, עייפות, הפרעות בקצב הלב, בעיות שרירים מגוונות ועוד.
כמה אשלגן ניתן למצוא במזונות שונים?
להלן כמויות האשלגן במזונות שונים (הערכים מצוינים עבור מאה גרם מוצר):
- שמיר – 738 מ"ג.
- פטרוזיליה – 554 מ"ג.
- כוסברה – 521 מ"ג.
- קולרבי – 350 מ"ג.
- ארטישוק – 354 מ"ג.
- שומר – 414 מ"ג.
- סלמון מבושל – 300-450 מ"ג.
- שוקולד מריר – 290 מ"ג.
- שוקולד חלב – 370 מ"ג.
>
