מיקומו העיקרי של הברזל בגוף הוא בתוך תאי דם אדומים, אשר תפקידם להעביר חמצן מן הריאות אל הרקמות ופחמן דו חמצני מהרקמות בגוף, חזרה לריאות. בתוך תאי הדם האדומים נמצא חלבון הנקרא המוגלובין.
בעקבות שינויים והתפתחות שהגיל שלנו עובר עד להגיעו לבגרות, כמו הברזל בגוף משתנה. בגילאים מסויימים הגוף צריך כמות ברזל מוגברת כדי להתפתח בצורה נכונה. גוף אשר לא מקבל את כמות הברזל לה הוא זקוק סופו שיסבול מאנמיה בגיל ההתבגרות.
חוסר בברזל בגופנו
כאשר קיים מחסור במאגר הברזל בגופנו עלול להיווצר בגופנו מצב של אנמיה. אנמיה יכולה להתרחש כאשר יש ירידה בכמות תאי הדם האדומים או כאשר האיכות שלהם יורדת, מצב זה מוביל לקושי באספקה תקינה של חמצן לרקמות הגוף. אנמיה מינורית או חמורה יותר, הינה תסמין מרכזי למחלת תסלמיה.
במצב בו יש חוסר בברזל, ההמוגלובין בתאי הדם האדומים אינו "תקין" ולכן אספקת החמצן לרקמות יורדת. תינוקות נולדים עם מאגר ברזל, אותו הם "מקבלים" מהאם. הגדילה המהירה המתרחשת בשנים הראשונות לחיים מחייבת שמירה על מאגרים תקינים ולכן יש צורך לספוג כמיליגרם אחד של ברזל מדי יום.
ילדים ותינוקות מסוגלים לספוג רק כ-10% מהברזל אותו הם מקבלים מהתזונה ביום, לכן הכמות הנדרשת מהתזונה הינה גבוהה יותר ויש צורך לאכול מזון המכיל בין 8-10 מיליגרם ברזל ליום.
גורמים לאנמיה בגיל צעיר
קיימים גורמים רבים אשר עלולים להוביל לאנמיה, אך סיבה השכיחה ביותר במרבית הגילאים היא מחסור בברזל. הסיבות המובילות למחסור בברזל משתנות בהתאם לגיל. בילדים הסיבות הנפוצות ביותר כוללות:
- תזונה – לעיתים אינה מכילה כמות מספקת של ברזל. זוהי הסיבה הנפוצה ביותר לחוסר בברזל בילדים. גורמים המובילים לכך כוללים תחליפי חלב אשר אינם מספקים את הכמות היומית הרצויה של ברזל, דיאטה אשר אינה עשירה במזונות המכילים ברזל כגון בשר, ביצים, ירקות ופירות.
- גדילה מהירה – גורמת לכך כי הגוף אינו מצליח לספק את כמות הברזל החיונית למספר הרקמות אשר נבנות במהירות.|
- איבוד דם איטי – סיבה זאת אמנם נפוצה יותר בקרב מבוגרים, אך גם ילדים במצבי חולי מסוימים עלולים לסבול מבעיה זו.
- בעיות ספיגה – ברזל נספג במעי הדק. מחלות כגון מחלת צליאק עלולות לפגום בספיגת הברזל. תופעה זו שכיחה במיוחד בקרב תינוקות. תינוקות רבים לא מצליחים לספוג את הברזל מתרכובות מזון מלאכותיות לתינוקות, דבר היכול להשפיע על ההתפתחות התקינה שלהם.
- תורשה – הורים אשר חולים באנמיה חרמשית, יעבירו את המחלה גם לילדיהם.
הגיל הנפוץ ביותר בו מתרחשת אנמיה מחוסר ברזל הוא בתינוקות מגיל תשעה חודשים עד גיל שנתיים ולכן מומלץ יהיה לבצע בדיקות דם בגילאים אלו בכדי לאתר מצב זה.
תסמינים נפוצים
- חיוורון (בעיקר בלחמיות העיניים)
- דם בצואה
- ירידה בתיאבון
- ציפורניים שבריריות
- חולשה
- כאבי ראש
- צריבה בחלל הפה
- אכילת סיד (לדוגמא מקירות)
- קוצר נשימה ואוושה בלב (במצבים קיצוניים)
- נשירת שיער
במצבים בהם האנמיה היא קלה, יתכן ולא יהיו תסמינים כלל. אבחון המצב נעשה על ידי בדיקה פיזיקלית, היסטוריה רפואית ובדיקות מעבדה לצורך פיענוח מספר ערכים הקשורים לכמות הברזל בדם ומאגרי הברזל הקיימים בגוף.
טיפול
במרבית המקרים הטיפול הוא על ידי מתן כדורי ברזל (ferrous sulfate) ושינוי תזונתי. במקרים חמורים יותר , יתכן ויעלה הצורך במתן ברזל תוך ורידי. כאשר נוטלים כדורי ברזל מומלץ להימנע משתיית חלב בסמוך לנטילה, כיוון שיש צורך בסביבה חומצית בקיבה לצורך ספיגה טובה יותר של הברזל. במרבית המקרים בהם הטיפול הוא יעיל, בדיקות הדם יחזרו למצב הנורמלי לאחר כחודשיים, אך מומלץ להמשיך ולקחת ברזל למשך 6-12 חודשים.
אולי יעניין אותך גם:
>
