מכשיר אינהלציה הופך תרופה נוזלית או חומר נוזלי אחר לאדים אותם ניתן לשאוף לריאות. 
הטיפול משמש בעיקר למחלות בדרכי האוויר (אסתמה, מחלת ריאה חסימתית, דלקת ריאה וציסטיק פיברוזיס). האינהלציה מאפשרת הובלת כמות נמוכה יחסית של תרופה ישר אל תוך הריאה ובכך יעילה יותר מטיפול תרופתי באמצעות כדורים או זריקות ומפחיתה את תופעות הלוואי.
כמו כן, זמן התחלת ההשפעה של התרופה הינו קצר מאד. השימוש נוח במיוחד בילדים ובתינוקות, מפני שהשימוש במשאפים ובמכשירים הדורשים שיתוף פעולה של הילד – מוגבל.
חומרים בשימוש באינהלציה
מספר תרופות יכולות להיות בשימוש באינהלציה, רובן ככולן נמכרות על פי מרשם רופא. על מנת שהאינהלציה תהיה יעילה, יש צורך שגודל החלקיק באדים יהיה קטן מ- 1.5 מיקרון, לכן אין להשתמש בתכשירים שונים אלא רק בתכשירים אשר יועדו מראש לשימוש במכשיר אינהלציה.
- מרחיבי סמפונות – כגון תרופות ממשפחת הבטא אגוניסטים או האנטי כולינרגים אשר נמצאים בשימוש נרחב בקרב חולי אסטמה לצורך הקלה מהירה על חסימת דרכי האוויר.
- סטרואידים – הורמונים ממשפחת הקורטיקוסטרואידים אשר משמשים להפחתת דלקות בדרכי האוויר נמצאים בשימוש בקרב חולי אסתמה ומחלות ריאה אחרות.
- אנטיביוטיות – תרופות אנטיביוטיות ממשפחות שונות נמצאות בשימוש בקרב חולי סיסטיק פיברוזיס.
- מי מלח – ישנן המלצות לשימוש במי מלח פשוטים בתור התכשיר שיומר לאדים. הדבר מקל על נשימה במיוחד בתינוקות ומאפשר ייבוש של ריריות מודלקות בחלל האף ודרכי הנשימה.
השימוש
המכשיר בנוי עקרונית מיחידה המוצמדת לפני החולה, ממיכל המכיל את התרופה הנוזלית ומגוף המכשיר האחראי ליצירת אדים מהתרופה אשר אליו מחובר צינור הארכה. לאחר הפעלת המכשיר יש להצמיד את יחידת השאיפה לפני החולה ולנשום באופן רגיל מספר דקות.
סוגים שונים
מכשירי אינהלציה נחלקים למכשירים אשר מייצרים את האדים באמצעות מדחס ולכאלו אשר מייצרים את האדים בצורה על-קולית.
- מכשירי מדחס – דוחסים את האוויר על מנת להפוך את התרופה לאדים. יתרונם הוא במחירם הזול וחסרונות הוא בגודלם וברעש אותו הם מייצרים.
- מכשירי על קול – מתמר חשמלי המרעיד את התרופה במהירות גבוהה מייצר את האדים. יתרונם הוא בגודל הקטן, בשקט במהלך עבודתם וחסרונם לרוב הוא במחיר הגבוה יחסית.
מבחינת יעילות, שני הסוגים דומים ביעילותם, אך נמצא כי חולי ציסטיק פיברוזיס יחוו שיפור רב יותר באמצעות שימוש במכשיר על קולי.
הבדלי גודל
עם התקדמות הטכנולוגיה, יוצרו מכשירי אינהלציה קטנים ונישאים אשר מופעלים באמצעות סוללות. הדבר נוח מאד לחולים פעילים וכאלו אשר לא נמצאים בביתם רב הזמן. החיסרון הוא המחיר של מכשירים מתקדמים אלו. המכשירים הקונבנציונאליים הם מכשירים ביתיים, יחסית מסורבלים ועליהם להיות מחוברים לשקע החשמלי.
משאפים
המשאפים נמצאים בשימוש בחולים מבוגרים יותר אשר יכולים לתפעל את המכשיר. המכשיר פולט כמות מדודה של תרסיס ישירות אל תוך מערכת הנשימה של החולה.
קיימת חשיבות גבוהה לתפעול נכון של המשאף על מנת למקסם את יעילותו. למשאפים ישנם אביזרים נלווים לשימוש בילדים קטנים:
- ספייסר – מהווה למעשה מיני מכשיר אינהלציה. המשאף מחובר ישירות להארכה אשר מסתיימת במסכה. ניתן להצמיד את פני הילד למסכה ובכך לאפשר לו לשאוף את החומר כמו באינהלציה.
- טורבוהלר – טכנולוגיה אשר הופכת את השימוש במשאף ללא תלויה בקואורדינציה. במכשיר טוען כל פעם כמות תרופה ולילד נשאר רק לשאוף אותה.
- דיסקוס – דומה למשאף בפעולתו, אך נראה כדיסק קטן.
מכשירי אדים
מכשירים אלו מוכרים לנו משימוש בחדרי תינוקות. מטרתם הוא להוסיף לחות לחלל החדר של התינוק בעיקר בזמן שחלל החדר יבש (חימום במזגן, חורף יבש). קיימים מכשיר אדים קרים – אדים מופקים באמצעות מתמר על קולי וקיימים מכשירי אדים חמים הפועלים על ידי הרתחת המים. יעילות שני הסוגים זהה. קיימת חשיבות רבה לתחזוקה נכונה וניקוי יסודי של מכשירים אלו.
>
