דלקת ושט או אזופגיטיס היא תופעה שכיחה שיכולה לנבוע כתוצאה ממגוון רחב של גורמים. מעבר לכך שמדובר על תופעה שיש בה כדי לפגוע באיכות החיים של הסובלים ממנה, הרי שבמקרה של דלקת כרונית, עשויים להופיע סיבוכים חמורים הכוללים בין היתר התפתחות של ושט על שם בארט, כלומר מצב שבו ההרכב של רירית הוושט משתנה באופן הדרגתי עד שהיא הופכת בשלב מסוים להיות דומה מאוד לרירית הקיבה.
במצב זה ישנו סיכוי להתפתחות של כיב פפטי ובמקרים הקשים ביותר עשויה להיווצר קרצינומה בוושט. למעשה, רוב המקרים בהם מאובחנת קרצינומה של הוושט הם תוצאה של תסמונת בארט.
מה הם הגורמים לדלקת ושט?
- בליעת כדור – מאז שדווח לראשונה על אדם שסבל מדלקת בוושט על רקע כדור שנתקע בוושט (1970), דווח על יותר מאלף מקרים נוספים. בדרך כלל, תופעה זו נגרמת על רקע נטילת כדור ללא שתייה של מים או בעקבות שכיבה במאוזן סמוך מאוד לנטילת הכדור. לרוב הכדור נתקע בחלק המרכזי של הוושט.
- הקרנות לאזור הוושט – דלקת המתפתחת על רקע הקרנות לאזור הוושט, המבוצעות לטיפול למשל בגידולי שד, נקראת Radiation esophagitis. על גבי הדלקת עצמה בעקבות ההקרנה עשויה להתפתח קרצינומה.
- דלקת כימית של הוושט – סוג זה של דלקת נגרם כתוצאה משתייה של חומרי ניקוי שונים, כשלרוב מדובר בחומרי ניקוי בעלי PH הגבוה מ-10, כלומר חומרי ניקוי בסיסיים מאוד.
- דלקת פפטית של הוושט – הסוג השכיח ביותר של דלקת הוושט נגרם כתוצאה ממעבר של פפסין וחומצה מהקיבה לוושט. תופעה זו נקראת רפלוקס קיבה-וושט ויכולה להיגרם על רקע השמנת יתר, בקע סרעפתי, היצרות של סוגר הקיבה ועוד.
- דלקת אוטואימונית – הכוונה היא לדלקת הפוגעת בחלק מחולי קרוהן. מחלת קרוהן היא מחלת חיסון עצמי שיכולה לבוא לידי ביטוי בדלקות כרוניות באזורים שונים לאורך מערכת העיכול, החל מחלל הפה וכלה בפי הטבעת. בקרב חלק מהחולים, הדלקות מתפרצות אחת לזמן מה באזור הוושט.
- דלקת זיהומית של הוושט – דלקת זיהומית יכולה להתפתח על רקע מורסה (אבצס) בלוע האחורי, כשלרוב המורסה נוצרת כתוצאה מזיהומים כגון הרפס או קנדידה, פגיעה לאחר שאיפת עשן, וכן כתוצאה מבליעת גוף זר.
מה הם התסמינים של דלקת ושט?
התסמינים האופייניים לדלקת בוושט הם תחושה של צריבה, חום או כאבים לאורך הוושט, טעם חמוץ או מר בפה, קשיי בליעה, כאבי חזה, חולשה וסחרחורות. הכאבים לרוב יופיעו בזמן הארוחה, עם מעבר המזון בוושט וכן ייתכנו כאבים לאחר הארוחה, עם עליית התוכן הקיבתי לוושט. במקרים החמורים התסמינים עשויים לגרום לרתיעה מפני אוכל ובעקבות זאת לאובדן התיאבון ולירידה במשקל.
קשיי הבליעה יכולים לבוא לידי ביטוי בקושי בבליעת מוצקים, אך במקרים הקשים יותר, ייתכן כי החולה יתקשה אף ללגום מים צלולים. קשיי הבליעה תלויים במידת החומרה של הדלקת והנפיחות בוושט. כמו כן, במקרים מסוימים ייתכנו אף דימומים מאזור הדלקת שעשויים להוביל להתפתחות של אנמיה.
כיצד מאבחנים דלקת ושט?
אבחון הדלקת מתבסס בראש ובראשונה על התמונה הקלינית, אך במידת הצורך ניתן יהיה לבצע בדיקות מתקדמות יותר כמו לדוגמה בדיקת גסטרוסקופיה, המאפשרת לרופא לבחון את מצבה של הוושט באמצעות אנדוסקופ ובמידת הצורך לקחת דוגמית רקמה לבדיקה. במקרים מסוימים יופנה המטופל לביצוע בדיקת בריום. בדיקה זו מתבצעת בעמידה. על החולה לבלוע תמיסת מלחי בריום תוך כדי שיקוף במטרה לשלול בעיות בליעה.
הבדיקה מאפשרת לאבחן מגוון בעיות והפרעות במערכת העיכול העליונה, לרבות בעיות שונות ביכולת ההתכווצות של הוושט. כמו כן, לא אחת יופנה המטופל לבדיקת תבחין נשיפה, לשלילת נוכחות של הליקובקטר פילורי בקיבה.
כיצד מטפלים בדלקת ושט?
הטיפול בדלקת ושט משתנה בהתאם לאטיולוגיה של הבעיה ובהתאם לדרגת החומרה שלה. כך לדוגמה אם מתברר שמקור הבעיה בפגם תפקודי בשוער התחתון של הוושט, ייתכן כי יהיה צורך לטפל באמצעות ניתוח שתפקידו לחזק את השוער.
לעומת זאת, אם מדובר במקרה קל יחסית של צרבת כרונית, ניתן יהיה להסתפק לרוב במתן תרופות שונות שתפקידן להפחית את רמת החומציות של הקיבה כמו לדוגמה מעכבי משאבות פרוטונים או סותרי חומצה.
במקרים בהם התרחשה היצרות של הוושט מטעמים שונים, ניתן יהיה לנקוט באמצעים כירורגיים שונים לצורך הרחבה מחודשת של הוושט, אך ברוב המקרים ניתן לטפל באופן שמרני, כיוון שרוב המקרים הם תוצאה של רפלוקס קיבה-ושט.
הטיפול השמרני כולל הפחתה במשקל, הימנעות מעישון ומצריכת מזונות שיש בהם כדי להגביר את הפרשת החומצה בקיבה, הימנעות מפעילות גופנית או כניסה למיטה ישירות לאחר הארוחה, אכילה בישיבה זקופה ועוד.
>
