התאבדות היא מעשה בו אדם נוטל את חייו באופן מכוון. התנהגות אובדנית היא כל פעולה שעשויה לגרום לאדם למות, כגון נטילת מנת יתר של סמים או גרימה מכוונת לתאונה.
אנשים שמנסים להתאבד לעיתים קרובות, מנסים להתרחק ממצב בחיים אשר נראה בלתי אפשרי להתמודדות.
בדרך כלל, האדם בעל הנטיות האובדניות מבקש הקלה מתחושת בושה, אשמה או תחושה שהוא מהווה נטל על אחרים; תחושת קרבן; ותחושת דחייה אובדן או בדידות. רוב ניסיונות ההתאבדות אינם מסתיימים במוות, אלא מבוצעים באופן שהופך את ההצלה לאפשרית. בדרך כלל, מעידה נטיה אובדנית על קריאה לעזרה.
הגורמים לנטיות אובדניות
התנהגויות אובדניות והתאבדות מתרחשות בדרך כלל בקרב אנשים הסובלים מאחד או יותר מהמצבים הבאים:
- הפרעה דו קוטבית
- הפרעת אישיות גבולית
- דיכאון
- תלות בסמים או באלכוהול
- סכיזופרניה
- סוגיות חיים מלחיצות, כגון בעיות כלכליות או מערכות יחסים בעייתית.
התנהגויות אובדניות עלולות להתרחש כאשר קיים מצב או אירוע אותו מוצא האדם כמכריע, כגון:
- הזדקנות, השיעור הגבוה ביותר של התאבדות נמצא בקרב בני גיל הזהב
- מוות של אדם אהוב
- תלות בסמים או באלכוהול
- טראומה נפשית
- מחלה גופנית מורכבת
- בעיות אבטלה או בעיות כלכליות
- גישה לכלי נשק
- היסטוריה של פגיעה עצמית מכוונת
- היסטוריה של הזנחה או התעללות
- פרידה רומנטית קשה.
מהם התסמינים?
לעיתים קרובות, אך לא תמיד, אדם עשוי להפגין תסמינים או התנהגויות מסוימות לפני ניסיון ההתאבדות, וביניהם:
- קושי בריכוז או חשיבה בהירה.
- הסגרת האמצעים בעזרתם הוא עומד להתאבד.
- שינוי פתאומי בהתנהגות, ובמיוחד רגיעה נפשית לאחר תקופת חרדה.
- איבוד עניין בפעילויות שבעבר גרמו להנאה.
- ביצוע התנהגויות של הרס עצמי, כגון שתייה כבדה של אלכוהול, שימוש בסמים שאינם חוקיים או חיתוך הגוף.
- התרחקות מחברים או בני משפחה ונטיה להסתגרות בבית.
- התעוררות פתאומית של בעיות בלימודים או בעבודה.
- שיחה על מוות או התאבדות, כולל אמירה של האדם שהוא רוצה לפגוע בעצמו.
- שיחה על תחושה חסרת תקווה או אשמה.
- שינוי דפוסי שינה או הרגלי אכילה.
- הסדרת השיטות לנטילת החיים, כגון רכישת אקדח או סמים מרובים.
מאפייני התאבדות
אנשים מסוימים מנסים להתאבד באופן בו תוצאות מעשיהם עשויות להיות בעלות סבירות נמוכה לקטלניות, כגון הרעלה או מנת יתר. גברים, וגברים מבוגרים במיוחד, נוטים יותר לבחור בשיטות אלימות, כגון התאבדות בירייה. כתוצאה מכך הנטייה האובדנית שלהם עשויה להסתיים לעיתים קרובות במוות.
קרובי משפחה של אנשים שמנסים להתאבד, מאשימים את עצמם בדרך כלל, או שהם נוטים להיות כועסים מאוד. הם עשויים להחשיב את הנטייה האובדנית כאנוכיות. יחד עם זאת, אנשים שמנסים להתאבד, מאמינים בטעות לעיתים קרובות שהם בעצם עושים טובה לחברים ולקרובי משפחה בעצם המעשה של סילוק עצמם מהעולם.
אנשים שנמצאים בסיכון להתנהגות אובדנית, אינם יכולים לקבל טיפול מסיבות רבות, וביניהן העובדה שהם מאמינים כי שום דבר לא יעזור; הם אינם מעוניינים לשתף אף אד בבעיותיהם; הם סבורים כי בקשת עזרה מעידה על חולשה; או שהם אינם יודעים לאן לפנות כדי לקבל עזרה.
אנשים רבים מנסים לבצע שיחת התאבדות טרם ביצוע הניסיון בפועל. לעיתים, הם מדברים רק עם מישהו שהם יודעים שלא ישפוט אותם מספיק על מנת להפחית את הסיכון להתאבדות.
טיפול בניסיונות התאבדות
אדם עשוי להזדקק לטיפול חירום לאחר ניסיון התאבדות, כולל עזרה ראשונה, החייאה או טיפול חירום אינטנסיבי. אנשים בעלי נטיות אובדניות זקוקים לאשפוז בבית חולים לשם טיפול ראשוני במצבם הגופני, ולאחר מכן אישפוז במחלקה הפסיכיאטרית לשם קבלת טיפול נפשי והפחתת הסיכון לניסיונות התאבדות עתידיים.
טיפול נפשי הוא החלק העיקרי של הטיפול. גם כאשר מדובר בניסיון לקריאה לעזרה, אין להשאיר לבד אדם בעל נטיות אובדניות, ויש להפנותו לטיפול באופן מיידי, שכן זוהי אינה פעולה המבוצעת לשם ניסיון בהשגת תשומת לב, אלא מצב חמור הדורש טיפול.
>
