אדרל היא תרופה המכילה שילוב של שני חומרים דומים שונים – אמפתמין ודקסטרואמפתמין. חומרים אלו שייכים לקובצת התרופות המוכנה "סטימולנטים". השימוש העיקרי בתרופות אלו הוא בטיפול בחולים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) והפרעת שינה מסוג נרקולפסיה.
מנגנון הפעולה של אדרל
מנגנון הפעולה הבסיסי של אמפתמין, עליו מבוססת אדרל, הוא חסימה של הקליטה מחדש בסינפסה של המעבירים העצביים (נוירוטרנסמיטורים) אפינפרין ונורפאינפרין. חסימה של הקליטה מחדש של חומרים אלו מעלה את רמתם בתוך התווך שבין תאי העצב – הסינפסה.
מכיוון שחומרים אלו מעוררים את מערכת העצבים לפעול, כונתה קבוצת תרופות אלו – "סטימולנטים". עדיין לא ברור לגמרי כיצד מסייעות תרופות אלו לסובלים מהפרעת קשב וריכוז.
באילו מחלות מטפלים באדרל?
כאמור, עיקר השימוש היום באדרל הוא בהפרעת קשב וריכוז (ADHD). הפרעות אלו נפוצות מאוד באוכלוסייה, ומתבטאות בחוסר יכולת להתרכז ולארגן את המחשבות וההתנהגות, ובדפוסים היפראקטיביים.
הטיפול המקובל היום במרבית החולים הוא בתרופה אחרת ממשפחת הסטימולנטים – ריטלין. עם זאת עדיין יש מקום לטיפול גם באמפתמינים, ובתרופה אדרל. למעשה, קיימות מספר עדויות שייתכן ואדרל יעילה יותר מריטלין בטיפול בהפרעות קשב וריכוז.
מחקר שמצא יתרון כזה, לדוגמא, פורסם בשנת 2002 בכתב העת Journal of clinical psychopharmacology. כיום, אין עדיין הנחיות ברורות להעדפה של תרופה אחת ממשפחת הסטימולנטים על פני תרופה אחרת, והבחירה בידי נעשית על ידי הרופא והחולה על סמך מגוון רחב של שיקולים.
מחלה נוספת בה נעשה שימוש באדרל היא מחלת הנרקולפסיה. נרקולפסיה היא מחלת שינה, שבה נרדמים החולים במצבים בלתי צפויים, והם בעלי נטייה מוגברת מאוד להרדמות. אצל חולים אלו, יש מעבר מהיר מאוד בין מצבי שינה ועירות. נמצא שטיפול בסטימולנטים, כדוגמת ריטלין ואדרל יעיל להקלת הסימפטומים של המחלה.
טיפול יעיל באדרל ניתן בשעות הבוקר, עם הקימה. מנה נוספת של התרופה יכולה להינתן על פי הצורך במרווחים של בין 4 עד 6 שעות מהמנה הקודמת. המינון המומלץ הראשוני למבוגרים הוא 5 מ"ג פעם או פעמיים ביום, עם העלאה במינון עד להשגת תגובה אופטימלית. המינון המקסימלי הוא 40 מ"ג ליום, מחולק במספר מנות.
אדרל קיימת גם בצורה של תרופה בשחרור מושהה (Adderall XR). שחרור מושהה מאפשר השפעה איטית וארוכה יותר של התרופה, ללא צורך ליטול מנות נוספות במהלך היום. התרופה במינון מושהה ניתנת במינון התחלתי של 10 מ"ג ליום (במבוגר). המינונים של התרופה נמוכים יותר, כמובן, בילדים.
תופעות לוואי של הטיפול
הטיפול באדרל נחשב בטוח באופן יחסי. תופעות לוואי ידועות של התרופה שדווחו כוללות: הפרעות בשינה ונדודי שינה (עד 20% מהנוטלים את התרופה), כאבי ראש, ירידה בתיאבון, כאבי בטן, וירידה במשקל.
תופעות לוואי אלו דומות לתופעות הלוואי בנטילת ריטלין. תופעות לוואי נדירות יותר כוללות שינויים נוירולוגים שונים, הזעה, קצב לב מוגבר, ועוד. כמובן, שבכל חשד להופעה של תופעת לוואי מומלץ לפנות לרופא המטפל כדי לשקול המשך שימוש בתרופה.
מכיוון שהתרופה עלולה להשפיע על קצב ופעילות הלב, השימוש בה אסור לחולים עם מחלת לב ידועה, יתר לחץ דם בינוני או גבוה, הפרעות בתפקוד בלוטת התריס, ובשילוב עם תרופות שונות (למשל: מעכבי MAO, משככי כאבים מקבוצת אופיאטים, אלכוהול).
התרופה בדרך כלל איננה מומלצת לנטילה בהריון (מדורגת בקבוצת הסיכון C – הוכחו שינויים בעוברים בניסויים בבעלי חיים).
מה ההבדל בין אדרל לריטלין?
למעשה, מדובר בתרופות דומות מאוד, השייכות לאותה קבוצה כימית של חומרים, והם בעלי אפקט דומה על מערכת העצבים המרכזית. לכן, השימוש בתרופות אלו נעשה באינדיקציות רפואיות כמעט זהות.
מרבית המחקרים הצביעו על יעילות דומה מאוד של התרופות ב – ADHD. קיימים מספר הבדלים פרמקולוגים בין התרופות, הנוגעים למשך ההשפעה ואופי פינוי התרופה מהגוף. כאמור לעיל, טרם הוכח באופן חד משמעי הבדל בין שתי תרופות אלו ביחס ליעילותן הקלינית.
>
