מאז ומתמיד, אדמת נחשבה למחלה מדבקת במיוחד, אולם תודות לחיסונים שנוצרו, מעטים הם האנשים שאכן סובלים ממנה. במהלך השנים, נדבקו למחלה מיתוסים רבים, בעיקר בגלל שכאשר הופיעה גרמה למגפות נרחבות בעולם. עם זאת, על אף הפחד האופף אותה, אדמת נחשבת למחלה קלה יחסית, אך כמו כל מחלה, היא עלולה לגרום לאי-אילו סיכונים, בייחוד אצל קבוצות מסוימות באוכלוסיה.
גילוי האדמת
אדמת התגלתה לראשונה כמחלה בפני עצמה באמצע המאה ה-19. עד אז סברו כי מדובר בסוג של חצבת או שנית. מאחר ושלושת החוקרים הראשונים שחקרו אותה היו גרמנים, אדמת כונתה במקור "חצבת גרמנית".
עם זאת, מדובר במחלה אחרת לגמרי. רק בשנת 1866 החוקר האנגלי הנרי וויל כינה אותה בשמה הלטיני הידוע עד היום, Rubella, שמשמעותו אדום קטן. משם זה נגזר שמה העברי.
לאחר שערכו מחקרים נרחבים, בשנת 1962 זוהה הנגיף שגורם למחלה. נגיף זה הנו עוטה מעטפת, ויכול להתקיים רק בסביבת תאי גוף האדם. על כן, אדמת יכולה לעבור בקרב בני האדם, ולא בקרב בעלי חיים. לרוב, היא פורצת בשלהי החורף או בתחילת האביב.
במהלך ההיסטוריה, אדמת גרמה למגפות רחבות-היקף. בשנות ה-60, תועדו 12.5 מיליון מקרי אדמת, בארצות הברית בלבד. גם בישראל המחלה הופיעה לא מעט פעמים. בשנות השבעים, לדוגמא, תועדו יותר מחמש מאות אלף מקרים. עם זאת, בזכות מדיניות החיסונים שנוסדה בארץ ובעולם, ישנה ירידה דרסטית במקרי אדמת, עד לכדי מקרים אחדים בלבד בכל שנה.
הידבקות ותסמינים
כמו נגיפים אחרים, אדמת יכולה לעבור מאדם לאדם באמצעות הפרשות מערכת הנשימה. עם זאת, אדם יכול לחלות במחלה רק פעם אחת, שכן לאחר מכן הוא מחוסן מפניה באופן טבעי. לאחר שאדם נבדק במחלה, לרוב עוברת תקופה של שבועיים, בהם הנגיף דוגר בגוף ועובר למערכת הדם.
לאחר תקופה זו, מופיעים התסמינים הקליניים של אדמת הכוללים בין היתר פריחה, המהווה את התסמין הראשון למחלה, חום גבוה, בלוטות לימפה נפוחות, כאב ונפיחות בקשריות הלימפה ודלקת עיניים. מאחר ובשלב זה המחלה היא מאוד מדבקת, יש לשים את חולה בבידוד עד לאחר שהוא מחלים.
סיכונים
כאמור, אדמת אינה מחלה קשה במיוחד, אולם היא עלולה לגרום לסיבוכים. אחת מקבוצות הסיכון היא נשים בהיריון, מאחר והמחלה עלולה לעבור אל העובר ולגרום לתסמונת אדמת מולדת. תסמונת זו עלולה לגרום למומים שונים בילוד, כגון מחלת קטרקט, חירשות, בעיות לב ועוד. כמו כן, אדמת עלולה לגרום למות העובר או ללידה מוקדמת. במקרים קיצוניים ונדירים, אדמת עלולה לגרום לדלקת ברקמת המוח, דימום יתר ודלקת באשכים.
חיסונים
במהלך השנים, פותחו חיסונים מצוינים כנגד אדמת שגרמו לירידה משמעותית במקרי המחלה. עד שנת 1973, נהגו לחסן בישראל כל ילדה שהגיעה לגיל 12, אולם בעקבות התפרצות המחלה בשנים שלאחר מכן, הוחלט לחסן כל ילוד עד גיל שנה ולתת חיסון נוסף כאשר הילד או הילדה מגיעים לגיל 6.
בעקבות הסיכונים לנשים בהריון, אישה המבקשת להיכנס להיריון ולא קיבלה חיסון כנגד אדמת, מסיבה זו או אחרת, תוכל לקבלו אך עליה לחכות במשך שלושה חודשים טרם הכניסה להריון. זאת בכדי שלא להעביר את הנגיף, במידה והנגיף המוחלש שהוכנס בחיסון, עוד נותר בגוף.
לסיכום, ניתן לראות כי אדמת אמנם עלולה לגרום לתסמינים מכאיבים ולא נעימים, אולם במרבית המקרים אינה גורמת לסיבוכים ועוברת תוך זמן קצר. עם זאת, החיסונים שניתנו לנו בילדותינו סייעו לכך שחלק נכבד מאתנו אינו צריך לסבול ממנה כלל.
>
