זאבת – כל המידע אודות מחלת הלופוס

זאבת - כל המידע אודות מחלת הלופוסזאבת היא מחלה שנגרמת כתוצאה מכשל של מערכת החיסון, כשל שגורם לכך שהגוף תוקף רקמות ותאים של עצמו. מחלה מסוג זה נקראת מחלה אוטואימונית וכמו רוב המחלות האוטואימוניות גם הגורמים לזאבת עדיין אינם ברורים לגמרי.

התוצאה של המחלה היא דלקת כרונית, שיכולה להיווצר בתאי דם, בכליות (יכולה להוביל להתפתחות מחלת כליות) בלב, בריאות, בעור ובאיברים נוספים שהמשותף להם הוא שהם עטופים ברקמות חיבור- אלו למעשה הרקמות הנפגעות על ידי הדלקת.

מדובר במחלה נדירה למדי. בארץ מאובחנים כ-2000 חולים, כאשר המחלה נפוצה יותר בקרב נשים, בעיקר בגיל הפוריות. היא פורצת לגוף בין גיל 15 לגיל 45.

הגורמים

נראה כי לזאבת ישנו מקור גנטי, אך הוא לבדו אינו מספיק כדי שהמחלה תתפרץ. המחלה קשורה בגורמים נוספים, סביבתיים, כגון נגיף מסוים, חוסר איזון הורמונלי או מצבי דחק (סטרס).

גם שימוש ממושך בתרופות מסוימות עלול לגרום לסוג מובחן של זאבת וכן חשיפה לשמש, שעלולה לגרום פצעים על העור שקשורים למחלה.

סוגי זאבת:

  • זאבת אדמנתית מערכתית: הסוג הנפוץ ביותר, שעלול לפגוע בכל איבר בגוף
  • זאבת עורית (זאבת דיסקואידית): סוג זה פוגע רק בעור ולפיכך הוא קל יחסית
  • זאבת של הילוד: מחלה שפוגעת בתינוקות בני יומם
  • זאבת עקב שימוש בתרופות

תסמינים

כיוון שמדובר בדלקת באחד מאיברי הגוף,  התסמינים משתנים מאדם לאדם. אצל רוב החולים המחלה אינה מופיעה במלוא עוצמתה, אלא באופן הדרגתי ועוברים חודשים ולעתים שנים עד התפרצות המחלה מרגע הופעת התסמינים הראשונים.

לרוב התסמינים הם חלשים, עד שהם מתפרצים לתקופה מסוימת ואז שוב נרגעים, אך ישנם חולים שאצלם התסמינים הם קבועים. את התסמינים של הזאבת ניתן לחלק לתסמינים ראשונים ותסמינים מתקדמים.

התסמינים הראשונים הם כלליים:

  • חום
  • תשישות
  • חולשה כללית
  • חוסר תאבון ושינויים במשקל.

התסמינים המתקדמים הם תוצאה של פגיעה באחד או יותר מאיברי הגוף:

  • פריחה בפנים- במיוחד באזור האף והלחיים
  • כאבי מפרקים
  • קוצר נשימה
  • נשירת שיער
  • דימומים קלים
  • פצעים המופיעים עם החשיפה לשמש
  • פרכוסים
  • עיניים יבשות
  • אנמיה, תסמונת ריינו – הכחלה או הלבנה של אצבעות הידיים או הרגליים בשל קור או מתח
  • כאבים בחזה
  • פצעים בפה ובאף
  • תופעות נפשיות כמו חרדה או דיכאון ועוד.

אבחון וטיפול בזאבת

אבחון המחלה ייעשה לפי התסמינים שצויינו וכן באמצעות בדיקות נוספות: בדיקות דם ושתן, ספירת דם, בדיקות לגילוי רמת הנוגדנים, צילומי חזה ובדיקות לב וריאה.

טיפול תרופתי:
לרוב הטיפול בזאבת הוא טיפול תרופתי, בעיקר באמצעות תרופות נוגדות דלקת. לעתים מדובר ככדורים למניעת מלריה, שעוזרים למשל בזאבת עורית. במקרים חמורים יותר, כאשר מעורבים איברים כמו לב או כליות, הטיפול כולל גם נטילת סטרואידים.

בזמן התקף ניתנת מנה גדולה ולאחר מכן מורידים את המינון. זן נוסף של תרופות הן תרופות המדכאות את מערכת החיסון.

טיפול נטורופתי (נוסף על הטיפול התרופתי): נטורופתיה ממליצה על תזונה דלה בחלבונים ובשומנים, כדי להקל על פעילות הכליות. מומלץ על נטילת תוספי מזון, למשל חומצות שומן, אשר משפיעות לטובה על תהליכים דלקתיים בגוף. גם ויטמין C שהוא אנטי- ויראלי, מומלץ לחולי זאבת וכן חומצות אמינו ונטילת הורמון אדרנל שמחזק את מערכת החיסון.

חשוב לציין כי הטיפול אינו מרפא לחלוטין את המחלה, אך הוא מביא להקלה משמעותית בסימפטומים. הטיפול גם הביא לירידה משמעותית באחוז התמותה, וכיום פחות מ-10% מהחולים מתים כתוצאה מהמחלה ב-5 השנים הראשונות להופעתה. אם הסימפטומים נעלמים למשך שנתיים, קטנים מאוד הסיכויים שהמחלה תחזור.


Read previous post:
סרטן הערמונית – מגורמי סיכון ועד דרכי טיפול

אחת הבלוטות החשובות ביותר במערכת המין הגברית היא בלוטת הערמונית-הפרוסטטה. מיקומה האנטומי של בלוטת הערמונית, הוא בין הרקטום ומתחת לשלפוחית...

Close